אני אמא

בשבת היינו בגן החיות,

הגענו לשם בערך בארבע אחר הצהרים כך שכבר לא היה ממש חם,

החיות היו בחוץ, ואנחנו טיילנו לנו.

האמת היא שראינו בעיתון שהגיעו לגן החיות שתי חוטמניות, שאחת מהן כל פעם בורחת ומוציאים

 אותה בחצרות של בתים פרטיים, אורי בקש ללכת לראות אותן, בסופו של דבר אותן לא ראינו,

כי הן הוצאו מהכלוב ברגיל שלהן והועברו להסתגלות למקום אחר.

אז טיילנו לנו בגן, התעקבנו ע"י האריות שישבו קרוב קרוב לחלון, פתאום החליט מר אריה לקום

ולטייל לו בכלוב שלו, קם המלך עמד על רגליו והתמתח סידר את רעמתו והתחיל לעשות עיניים

ללביאה, היא מצידה גם קמה והחלה להסתובב בכלוב.

ראינו גם את הנמרים, בכלוב שלהם יש נמרה אחת שלה שלש רגליים, ראינו איך היא למרות

"הנכות" שלה רצה וקופצת בכלוב.

אוריקי התעניין לדעת איך זה קרה ואיך הנמרה מסתדרת,

כשהגענו הביתה חיפשנו באתר של גן החיות את התשובה ולא מצאנו, החלטתי לכתוב לגן החיות מייל ולשאול.

אתמול בערב מצאתי במייל תשובה –

"הנמרה בעלת שלוש הרגליים ( שמה אשור) נולדה בגן החיות בבודפשט . בהיותה גורה צעירה היא ניסתה לשחק עם אביה מבעד לסורגים- וכמו כל נמר הוא הגיב בנשיכת רגלה. הצוות שם הציל את חייה אבל במחיר אובדן הרגל. למרות שאשור מתפקדת מצוין אף גן חיות לא הסכים לקבלה בשל המום הבולט . עבורנו הדבר היה אפילו ייתרון במסגרת הפעילות החינוכית של הגן שכן אשור היא מושא להזדהות של ילדים עם בעיות כאלו ואחרות...בכל זאת נמר הוא נמר..."

קראתי לאורי את התשובה ושאלתי אותו מה דעתו,

אורי ילד עם לב ענקי, ענה לי-

"אני חושב שזה מעשה טוב שגן החיות הביא את הנמרה החולה לגן החיות שלנו, אז מה עם אין לה רגל, היא  עדיין הנמרה הכי חמודה,"

 לגן החיות הצליח, כי הנה ילד שלמד לראות את השונה כשווה בן שווים, למד שלמרות הנכות אפשר לחיות חיים מלאים,

שיעור מרתק לכל הדיעות.

נסענו לנו לאשקלון לכמה ימיים,

אבא ואורי ישנים כאן על ידי, כייף לשמוע את הנשימות שלהם.

יום נהדר!!