אני אמא

עברו עלינו יום קשה השבוע.

ביום שלישי אורי לקח לגן משחק שנקרא "קוד הצבע".

משחק חשיבה מקסים.

אורי רצה ללמד את חבריו לגן את המשחק,

 והם, פחות התענינו בו, וכדרכם של ילדים, הלכו לעינינהם.

הילד שלי התאכזב מאד.

כשבאתי לקחת אותו מהגן, אורי אמר לי,

שהילדים לא רצו לשחק איתו.

אמרתתי לאורי שאני שמחה שהוא מספר לי,

אבל את העינינים של הגן פותרות הגננת והסייעת בגן,

ולא אני, אני הרי לא ראיתי את מה שקרה.

אורי פנה לגננת שהסיברה לו וגם לי, שהילדים לא התחברו למשחק,

ואולי כדאי להביא פעם אחרת משחק אחר...

את אורי התשובה הזו לא סיפקה.

יצאנו מהגן, ואורי היה עצבני הלכנו הביתה וניסתי לשוחח איתו

על דא והא ובכוונה לא על האירועיים בגן.

אורי אמר לי, את לא מבינה שאנימאד עצבני ולא רוצה לדבר על כלום??

הבנתי אותו ואמרתי לו שאתןלו את המפתח של הבית, עד הבית לא נשוחח,

הוא ילך בעצמו יפתח את הדלת ואני אבוא בעקבותיו ואז נשוחח.

וכך אכן היה.

כשהגענו הביתה אורי סיפר שהיה לו מאד עצוב,

ושיותר בחיים הוא לא יקח משחק מהבית לגן.

הסברתי לו שהמשחק היה קשה לילדים בגן,

ולכן הם לא שיחקו איתו.

אורי אמר לי אז אני הכי חכם בגן.

לא אמרתי לאורי אתה אמנם ילד מאד חכם אבל לא הכי חכם בגן.

יש המון ילדים חכמים, כל ילד חכם במשהו אחר...

(לך תסביר לילד בן חמש על סוגי אינטליגנציות)

לא רוצה שאורי יגדל בתחושה או מחשבה שהוא חכם מכולם טוב מכולם  וכו....

לי היה מאד קשה עם התחושה שהילד שלי היה בודד.

מיד חשבתי לעצמי,

איפה טעיתי????

מה עשיתי לא טוב???

(איך אני מצליחה תצמיד להעביר את זה אלי???)

למחרת הילד חזר לגן.

החברים שיחקו איתו.והילד היה שמח.....

האם לטפח חשיבה ולטפחה יכולות גורםלילד להיות חריג בחברת הילדים???

האם נכון לעשות את זה???

האם לא אגרום לילד להיות בודד???

אני רוצה לטפח בו את הצדדים החזקים שלא,

אבל לא רוצה שזה יבוא על חשבון הקשרים החברתיים.

ומי אמר שקל לגדל ילדים???

שיקום!!!!!!