אני אמא

עכשיו היתה אזעקה כאן בירושלים,

יום ג' אורי איתי בבית אחר הצהרים. זה בדרך כלל יום כייף שלנו יחד.

ירדנו אורי ואני למקלט.

באו גם השכנים.

ילדה אחת שהוריה לא היו בבית.

עוד שכן בנו והכלב.

ושכן נוסף שהפריעו לן אתמנוחת הצהרים.

השכנה המבוגרת שגרה מולנו, החליטה לצאת לחדר מדרגות.

אורי נבהל, לקחתי אותו על הידיים והסברתי לא שהכל בסדר ואנחנו יחד.

שיש לנו כיפת ברזל, שחיילי צהל הם הכי הכי חזקים.

כשעלינו הביתה שאלתי אותו עם הוא נבהל.

אורי ענה לי, מאד נבהלתי מאד אבל אני יודע שדור ובן הילדים של מיכל (בת הדודה שלי) הם חיילים

והם שומרים עלינו הייטב הייטב.

התרגשתי.

מיד סימסתי למיכלי.

היא אני חייכה לעצמה חיוך ענק,

וכתבה לי.. אין על אורי.

טוב  אנילא אתווכח איתה.

שאלוהים ישמור על דור ובן, על חבריהם, על חיילי צה"ל ועלינו כולנו.

רוצה כבר שקט!!