אני אמא

חגגנו את חג מתן תורה ,

על פי כתבה מידיעות אחרונות של החג,

בה כותבים שונים בחרו את הדיבר ה-11 שלהם.

אילו יכולתי לכתוב את הדיבר ה-11 בלוחות הברית הייתי כותבת...

בחר את המלחמות שלך בקפידה.

בכל יום ויום צצות מלחמות כאלה ואחרות.

למדתי שאני- 

לא רבה עם אורי על איזה בגדים ילבש.

לא על מתי יאכל ומה יאכל. מגישה מבחר דברים והוא אוכל מה שהוא רוצה.

לא רבה על איזה תוכניות הוא יראה בטלוויזיה, אבל מגבילה בכמות...

לא רבה איתו עם יקח או לא יקח משחקים לגן, רק מזכירה שאם המשחק ילך לאיבוד אז הוא ילך לאיבוד.

לא נלחמת בבאלאגן בבית, וכביסה שמצטברת על הספה.

לא נלחמת בכאלה שמנסים  לחתוך/ לעקוף לצפור בכביש.

לא נלחמת באנשים, 

לא נלחמת בחששות, ברגשות, בכאבים, בעצב ואפילו לא בשמחה.

הפסקתי להלחם בפחד, לקבל אותו לטפל בו, והוא נעלם... 

וכשהוא התעורר מחדש אדע שוב איך להלחם בו, כי בכל  פעם מפחיד אותי משהו אחר.

למדתי לקבל דברים ובאמת להאמין שהחיים הם פאזל ענק וכל חלק בסופו של דבר נופל למקומות,

למרות שלפעמים יש טעויות בדרך.

(ובלי קשר השניה נפלה לאורי שן...) 

נראה לי שלדעת לבחור את המלחמות זהו השיעור הכי חשוב שאני עצמי למדתי.

בדרך הקשה למדתי.

למדתי למצוא את חצי הכוס המלאה, ואת החצי השני למלא בהזדמנויות.

אם אני כאדם פרטי למדתי To let go וראיתי כי טוב,

אני חושבת שגם אחרים יוכלו להתרם ורק עם יבחרו לעצמם לפעמים...

לא להלחם.

אז זהו הדיבר שלי הוא...

דע לבחור את המלחמות שלך.