אני אמא

אני אוהבת את אוריקי. אין ספק שאני מאד אוהבת אותו.

יחד עם כל האהבה הזו יש לא מעט קשיים.

אחד הקשיים הכי גדולים שלי,

אולי כי אני אמא מבוגרת יותר, ואולי כי אורי הוא בן יחיד

או אולי בגלל האופי שלנו כמשפחה - הוא כל הקטע החברתי של אורי.

אורי ילד מאוד חברותי, יש לו הרבה חברים בגן, ועכשיו בקייטנה גם יש לו הרבה חברים.

ומצידו... שכל היום יהיו איתו עוד ילדים.

פה בבית הוא לבד, איתנו....

הוא כל פעם מבקש שנזמין חברים ובכל פעם זה לא בדיוק יוצא.

או אם להיות כינה באמת אנחנו לא עושים מספיק מאמצים שזה יצא.

בכל פעם שאני רואה את זה ושוב אני לא עושה מספיק אניכועסת על עצמי,

אני חוששת שאני מקלקלת לו.,

הרי אחים אין לו בבית... והוא לבד...

לי אישית גם די קשה לשחק איתו על הריצפה...

(כואב הגב והברכיים.. )

מתסכל לי ועצוב לי בשביל אורי.

נכון שהוא מקבל המון בתחומים אחרים.

נכון שאנחנו משקיעים בו בספרים חוגים משחקים.

זו הסיבה שהוא בעצם הלך לצהרון כל יום והולך עכשיו בקיץ לקייטנה.

כדי שהוא יהיה בחברת ילדים.

רגשי אשם הם רגשות קשים...

זהו שיהיה שבוע נהדר!!!