אני אמא

נאלה היא הכלבה של אחי וגיסתי.

היא כלבה לברדורית שחורה בת 14 כלומר זקנה.

היא כלבה מאד חמודה שכל ילדי המש]חה גדלו עליה,

כלומר רכבו עליה שיחקו איתה אהבו אותה, והיא קיבלה את כלום באהבה רבה.

לפני שבועיים אחי בקש ממני לשמור עליה למשך שלושה שבועות

דברתי עם אבא שהסכים ושאלתי את אורי מה דעתו על הרעיון,

היה לי ברור שהוא ישמח.

ומאותו רגע אורי לא הפסיק לשאול מתי כבר נאלה באה להיות איתנו.

ביום רביעי היה היום הגדול,

אחר הצהרים גליה גיסתי הביאה את נאלה אלינו.

הביאה לה את האוכל שלה,

הביאה את הכילים לאוכל,

את פנקס החיסונים...

והשמיכה שלה שאורי מיד לקחלחדר שלו והניח על יד המיטה שלו.

וכמובן את הכלבה.

אוריקי היה כל כך מאושר,

מאותו יום אורי סביב הכלבה והיא סביבו.

כמובן שחלק מהעיניין זה ללמד את אורי אחריות,

אז אוריקי אחראי לתת לה לאכול פעמיים ביום,

בבקר כוס של אוכל, ובערב לפני שהוא  הולך לישון עוד חצי כוס.

אורי מצידו היה נותן לה לאכול כל יום וכל היום,

מאד קשה לו לראות את נאלה מסתכלת עלינו כשאנחנו אוכלים בעיניים מתחננות לאכול,

צריך כל פעם להזכיר לאורי שזה לא בריא לה לאכול אוכל שלנו.

אנחנו יוצאים איתה החוצה אורי לוקח את הרצועה וכל כך שמח להיות אחראי עליה.

בהתחלה הוא היה מדבר איתה ואומר לה נאלה בואי...

הסברנו לו שהוא המפקד שלה ומה שהוא יעשה היא תעשה,

כשהוא עומד היא עומדת, וברגע שיתחיל ללכת היא תלך.

אורי קם בבקר ומנשק ומחבק את הכלבה הזו.

משחק איתה מספר לה סיפורים...

היום אורי אמר לי שזו החופשה הכי כפיית בעולם, כי נאלה איתנו,

ואנחנו לוקחים אותה לטייל.

אולי זה הזמן להתחיל לחשוב על כלב הביתה???

האמת שאני כבר די הרבה זמן רוצה, כלב בגודל של חתול...
אבא די מתנגד.

נראה איך נעבור את שלושת השבועות האלה ואז נחליט.