אני אמא

אתמול היה יום מרגש ביותר,

אוריקי התעורר ממש מוקדם וחיפש את חולצת בית -ספר.

ישבנו לאכול ויצאנו לבית הספר,

צילמתי המון המון תמונות,

הגענו לבית הספר, ולכיתה,

אורי חיפש מקום לשבת,

ואחר כך בחר,מקום אחר בסוף הכיתה.

עד שמונה וחצי היינו עם אורי ואז נתבקשנו לצאת.

לאורי היה קשה, תמיד הפרידות בהתחלה קשות לו.

המורה לספורט ניגש אליו, ושוחח איתו.

סיפר לו ששמו ליאור, אורי אמר לו אמא שלי קוראים לה אורלי,

והם נהיו חברים.

המורה ליווה אותו לכיתה,

ואבא ואני יצאנו...

היתה לנו הרגשה של... ריקנות...

נסענו למשרד החינוך כדי שאוכל לתת להם כל מיני דפים.

ב- 11:30 חזרנו לטקס קבלת כיתות א' היה מרגש.

את הילד שלי ליווה תלמיד מכיתה ו' נתן לו יד וליווה אותו למקומו.

היה נגינה על תופים שעשויים מ... פחי פלסטיק.

וקטעי קריאה.

ריקוד.

היה לי מאד מאד  מוזר לבוא מהצד השני של המתרס,

להיות אמא ולא מורה.

לא להשתיק ילדים.

להנות מהמעמד בלי האחריות....

הסתכלתי, ראיתי ילדים שמחים.

זה עושה טוב בלב.

בטקס כשישבתי שם עם מצלמה - הרגשתי שבחרנו נכון עבור אורי.

לקחנו את אורי הביתה, הוא סיפר שהיה לו כייף,

ואחר כך אמר שלא היה כייף- יש לו מן עיניין כזה שלהגיד שלא כייף  לו.

אורי נח קצת, שיחק במחשב, ואז הכנו שיעורי בית,

אז טען הילד שזב קל שעורי בית...

היום תם לו בשמחה, אוריקי נרדם בשניות

הבוקר הוא שוב קם בשמחה,

ושחרר אתי בקלות בכיתה.

מקווה שכל 12 השנים שלו במערכת החינוך יהיו כל כך נהדרים כמו היום הראשון.

אני בטוחה שזו תהיה שנה נהדרת!!!

תראו איזה יופי!