אני אמא

אורי שלנו כבר שבוע בכיתה א'

ההתחלה היתה קשה כי הוא לא הכיר אף אחד,

בגן היו לו כל כך הרבה חברים,

כולם ילדים ומבוגרים כל כך אהבו אותו,

והנה הוא הגיע למקום חדש, ואף אחד לא מכיר אותו,

אין לו חברים, אוריקיי היה בודד.

היום, שבוע אחרי פתיחת השנה,

לילד כבר יש חברים,

הוא אפילו הלך כבר לבקר חבר בבית.

הוא כבר שבה את ליבה של המורה,

הוא כבר מתחיל להבין איפה הוא מהם החוקים והכללים.

הבקרים עדין קשים ולא ברורים לנו,

עוד לא הבנתי מתי צריך לצאת כדי להגיע בזמן,

לא מוקדם מידיי ובטח שלא מאוחר מידיי,

אני מאמינה שעד אחרי החגים זה יסתדר.

אורי כבר אמר לי שיותר טוב לשבת בסוף הכיתה

כי אז המורה לא רואה כשעושים דברים שאסור.

הוא הסביר לי איך הוא יודע שילד נהיה חבר שלו,

"אני רואה את החיוך שלו ואת העיניים ואז אני מבין שהוא חבר שלי, אז אני מזמין אותו הביתה שלי"

הוא מחפש לעצמו כחבר את הילד השקט, ואומר לי -

"כייף לי איתו כי הוא שקט והוא מבין אותי"

הוא עוזר למי שמתקשה, ומארגן את הכיתה בהפסקה.

קיבלנו ממנו כרטיס ברכה לשנה החדשה,

מאד התרגשנו, רימון הכתוב בכתב ידו.

ראיתי את מחברת חגים שכתוב שם ראש השנה,

וציורים מתאימים של תפוח בדבש ותמרים.

הוא לומד אנגלית ושר את שיר האותיות, אותו הוא מכיר ממני.

אורי קיבל מכתב טוב במחברת קשר והיה שמח מאד - ואנחנו גאים בו כל כך.

אורי בא הביתה ומכין שיעורים,

אני משתדלת לתת לו לעשות לבד כדי שיתרגל שזו עבודה שלו,

ולי הוא מביא לראות מה הוא עשה.

זהו,

דיווח מהשטח,

שיהיה יום של קסם!