אני אמא

אתמול התקשרה אלי לי (שם חצי בדוי - לא בטוחה שהיא רוצה להיות מוזכרת כאן).

"את יושבת? ןאם לא שבי שבי.."

התיישבתי ולי סיפרה לי שאמה נפטרה.

התמלאתי מחשבות ועצב עמוק מאד.

לי היא חברה טובה שלי, אמנם גרה רחוק אבל כל יום אנחנו בווטס אפ בפייסבןןק בטלפון,

היא אוהבת את אורי מאד מאד. אנחנו מכנים אותה דודה של אורי,

היא באמת באמת כאחות לי.

אני רוצה לספר על הקשר שלי עם אמא של לי.

לפני שמונה שנים בערך בפסח- בתקופה שחלמתי שיהיה לי ילד...

נסעתי לבקר את לי, הלכנו יחד עם אימה למסעדה, אני זוכר שאכלתי דגים כל כך טעימים...

היו על השולחן גם מצות וגם לחם. לי זה לא הפריעה.

אמא של לי שמעה ממנה שקשה לי ועצוב לי, שאני כל כך רוצה ילד...

שאין לי בנזוג וובגילי לא אוכל לאמץ, הרי היתי בת יותר מ-44.

היא החלה לדובב אותי, ובשלב מסויים התחלתי לבכות, ולספר לה עד כמה אני רוצה ילד,

עד כמה אני רוצה להיות אמא,

על כך שלאמץ ילד מחו"ל זה כל כך יקר, על כך שאני לא יכולה לבקש מהוריי סכום כל כך גדול,

על כך שבארץ אין לי סיכוי לאמץ ילד....

אמא של לי חיבקה אותי, ואמרה לי...

"אם את לא תדברי עם הורייך על הרצון העז של להיות לאמא אני אעשה את זה...

אין מצב שהורייך לא יעשו כל דבר בעולם לעזור לך."

לא עבר זמן רב, והכרתי את אבא.

הריתי, ואוריקי שלנו נולד.

לא היה גבול לשמחה שלה.

כשבאנו לבקר אותה עם אורי היא נתנה לו את הספר "האריה שאהב תות" אחד הספרים האהובים על אורי.

היא קנתה לו חליפה קטנה כזו..

ונתנה לנו כובע ומן פיסת בד כזו ששמים על הכטף לצורך פליטות....

אורי אהב לפגוש אותה,

היה הולך איתה למרפסת בבית ומשקה עצצים או מסתכל על הצמחים.

הרבה פעמים כשנסענו לבקר את לי היינו גם פוגשים באמא שלה,

פעם היינו יחד בים, עם טיילנו פעם באיזו מסעדה כזו או אחרת, או סתם בבית.

אתמול היא נפטרה.

סיפרנו לאוריקי הוא פקח עיניים גדולות ועצובות וכתב ללי שהוא מאד אצוב (הטעות במקור) ושהוא אוהב אותה מאד.

אז לי יקרה לנו,

אני יודעת שאת קוראת כאן,

אני לעולם לא אשכח את אמך

אנחנו מאד אוהבים אותך,

מי יתן שלא תדעי עוד צער לעולם.

שתהיה שבת שלום.