אני אמא

{אוף חסר לי משפט פתיחה אז.. מתחילה עם המשפט השני של הפוסט.}

אורי נגש אלי וסיפר לי שהוא כבר לא משחק כדורגל.

שאלתי מדוע והתשובה שלו קצת הפתיעה אותי,

א' שהוא חברו הטוב של אוריקי אמר לו שאם הוא ישחק כדורגל הוא-א'- לא יהיה חבר שלו לעולמים....

אורי אוהב את חברו ורוצה גם לשחק כדורגל.

שוחחתי עם אורי ואמרתי לו שעליו לומר לא' שהוא רוצה להיות חבר שלו וגם לשחק כדורגל עם החברים האחרים בכיתה,

כך שלפעמים הוא ישחק איתו ולפעמים... ישחק כדורגל.

אורי אמר שניסה אבל החבר מתעקש...

ואלי כדאי שהואלא ישחק כדורגל  בהפסקה.

שאלתי את הילד האם הוא סיפר למורה, ואורי ענה שלא.

הצעתי לו לספר למורה, ואורי אמר שהוא לא רוצה שהחבר יגיד שהוא מלשין....

אז בקשתי רות לספר לה בעצמי - אוריקי הרשה לי.

שמחתי שאוריקי בא להתייעץ איתי וכמובן ששבחתי אותו על כך.

מאד חשוב לי שהוא ידע שאני נמצאת שם כדי לעזור לו,

כדי להראות לו את הדרך, כדי לתווך לו את החיים.

השבוע המורה בדקה את אוריקי בקריאה וסיפרה לנו שהוא פשוט מקסים וקורא נפלא,

כמובן שהייתי ברקיע השמיני,

כייף לדעת שהוא מצליח שטוב לו שהוא צומח.

משום מה הוא טען שהוא לא אוהב חשבון,

קצת הפתיע אותי....

כי אני כל כך אהבתי ללמד ואוהבתי ללמוד,

אבל אוריקי הוא אורי ואמא היא אמא.

אורי נהנה להכין שיעורי בית,

הוא אוהב לכתוב סיפורים קצרים,

ואוהב לקרוא... ונהנה לשתף אותנו במה שלמד.

וכל יום בבית הספר הוא...

"היום הכי כייפי בחיים שלי.."

אני שמחה שזה ככה.

איזה כייף שזה ככה.

איזה כייף שבחרנו בבית הספר שבחרנו.

איזה כייף שהמורה שלו היא בדיוק המורה המתאימה לו (ולי..)

הלךוואי שישאר ככה עד......

הדוקטורט.

יום נהדר!