אני אמא

אתמול והיום אוריקי לא הלך לבית-ספר.

הוא לא מרגיש טוב,

משתעל מאד,

מעט חום,

ובעיקר אין לן כוח, לא לשחק ולא לקרוא ולא לצייר,

הוא בעיקר צופה בטלוויזיה.

ומעט משחק במחשב.

אתמול אבא לקח אותו לרופא,

והרופא שבדרך כלל לא אוהב לתת תרופות,

אלא מאמין שלגוף כוח לרפא את עצמו נתן לאורי שני סוגים של משאפים,

וקבע - לאורי יש דלקת בסינפונות.

אתמול חיפשנו את התרופות והמסכה הזו איתה צריך לתת את המשאף, 

לא מצאנו בבית מרקחת ע"י הבית,

הבוקר נסענו למרכז העיר לבית המרקחת ושם מצאנו.

בחזרה עברנו דרך הספר לספר את אורי.

הפעם אורי הסתפר קצת שונה וזה כל כך יפה לו.

ואז חזרנו הביתה.

אורי עשה מעט שיעורים,

ובגלל שהוא לא במייטבו, סף התיסכול מאד נמוך,

והוא החל לבכו, שאין לו כוח, ואין לו חשק.

הרפתי ממנו.

אמרתי שינוח קצת ומאוחר יותר נראה מה נעשה.

קשה היה להרגיע את אוריקי שלנו.

עכשיו הוא צופה בטלוויזיה,

ועל סף הרדמות.

אני כל כך לא אוהבת שהוא חולה.

כל השמחה שלו יורדת,

כל הצחוקים.

הוא בוכה ומקטר, ולא טוב לו.

ווהוא לא כל כך יודע לומר מה באמת מפריע לו.

ולי כל שנותר לעשות זה,

לחבק,

ולנחם,

לנסות לתת אקמולי או משאף.

ולקוות שזה יגמר מהר.

רק בריאות....