הרהורים בעיניין פסח נקיונות חירות ומתנות..
אני לצערי המאד רב לא ממש יכולה לנקות את ביתי כמו שהייתי רוצה.
הייתי כל כך רוצה להגיע לכל פינה למיין כל ניר לנפות ספרים ולהתחדש בחדשים,
ויחד עם זאת החלטתי שכל מה שאצליח לעשות אעשה בהמון אהבה.
אני זוכרת את השנה הראשונה כשאוּרי שלי נולד, אז עוד הייתי בריאה יותר,
כל כך שמחתי שיש לי ילד, היתה לי מן תחושה כזו של- הנה גם לי יש משפחה קטנה אבל היא שלי.
ונקיתי כל פינה ושטפתי, והתחדשתי בהמון דברים חדשים צלחות וכוסות ....
הורדתי וילונות ותליתי אותם חזרה.
ובסוף היה ממש כייף ומריח טוב ונקי.
היום קשה לי, יש לי ימים מאד מאד כואבים.
ובימים טובים אני אני עושה מעט, כדי שלא יתחילולי הכאבים.
זהו לא פוסט של התבכיינות אלה של פרספרקטיבה,
אומץ, וחירות לבחור ...
אז זהו רציתי בסך הכל לומר...
למרות הנקיונות, והקניות המתנות(גם לחמות..) והלחץ המשפחתי.
אני עצמי עושה את הכל באהבה ומודה בכל רגע שי לי:
חמות-(הרי בזכותה יש לי בנזוג.)
ונקיונות- (הרי אנחנו חיים כאן ולכן מתלכלך ונערמות ערמות של ניירות)
וקניות - (תודה לאל, יש לנו פרנסה )
והלחץ המשפחתי- (טוב שכך, זה אומר שההורים של שנינו עדיין בקו הבריאות)
ויש לי את החירות- לבחור מה לעשות ואיך.
המון בריאות, ובחירות נכונות.
עריכה מאוחרת:
הפוסט הזה נכתב אחרי כמה דיונים באחד מקבוצות פיסבוק שאני חברה בו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי