אני אמא

כשהוחלט על בית-ספר של החופש הגדול החלטנו לרשום את אורי,

ככה יהיו לו עוד 3 שבועות עם חבריו לכיתה,

עוד 3 שבועות של כייף במקום שאותו הא מכיר.

עוד 3 שבועות של שגרה מסויימת.

רשמנו ולא ידענו שצוק איתן יפרוץ לחיינו.

ועכשיו שאנחנו בעיצומה של הקייטנה, אני כל כך שמחה שהוא שם!

זהו מקום רגוע שליו המשרה במון בטחון, אפילו עליי אלופת הלחוצים.

בשבוע שעבר הילדים היו צריכים לצאת לעין יעל,

אבל בגלל הצב הבטחוני שהיה הם לא יצאו,

ובקייטנה עשו להם משחקי ספורט, דרמה, הם צחקו ונהננו.

אתמול הם יצאו למוזיאון המדע,

באופן טבעי היו חששות של הורים, הרי רק ערב קודם היתה אזעקה,

היה לי ברור שאף אחד לא ייקח סיכון, לא עם ילדים, ולא בכלל

היתה לי הרגשה כל כך טובה להגיע לבית-הספר בבקר ולחוש את תחושת הבטחון

השליטה שהיתה באוויר, מנהלת בית הספר (שחזרה עכשיו משבתון) 

היתה שם כאי של חוזק (אם כי אני בטוחה שבלב פנימה - הלחץ היה עצום)

היא בדקה כל פרטט ופרט,

מה בצוזיאון מה בדרך, האם ישנם מספיק מבוגרים

על כמה ילדים כל מבוגר אחראי... הכל היה מוכוסה.

לי זה נתן כל כך הרבה בטחון. ידעתי שמי ששולט בעיניניים ומרכז הכל בצורה מייטבית.

אורי חזר מהמוזאון מאושר,

צילמו תמונות שלהם ורואים את הילד מרותק..

שמחתי.

היום - יום משחקי מים,

שבוע הבא-אילוף כלבים.

ואם יתאפשר יציאה לעין יעל.

ויצירה,

וכייף.

אז,

צוות יד-המורה אתם נפלאים,

תודה לכם על הכל!

ושיהיה יום שקט!