אני אמא

חופש.

אני רוצה לעשות עם אורח המון המון דברים,

ללכת למוזיאונים,

ללכת לסרטים והצגות,

לצייר או ליצור איתו יחד, לבנות איתו בלגו,

לשחק משחקי חשיבה, 

להיות איתו כמה שיותר.

לגלות לו את העולם,

שיכיר כמה שיותר ויוכל בשלב מאוחר יותר לבחור מתוך ידיעה...

לחוות כמה שיותר חוויות.

ואורי..

בכייף שלו לשבת בבית,

לצפות בטלוויזיה לשחק במחשב ובחיילי הפליי מוביל.

אותי זה משגע,

כמה אפשר לראות את הסדרות המצויירות האלה?

כמה אפשר לראות את ארבע היסודות?

כמה אפשר לרוץ אחרי כסף במשחקי טבלט??

כל יום אני קמה עם רעיון אחר.

והוא אומר שלא בא לו.

שלא מתאים לו.

שזה יהיה משעמם.

שהוא פוחד מהדבר החדש.

שחם לו.

שקר לו.

בקיצור מוציא לי את הרוח מהמפרשים.

כן אני מבינה שכיף לו במוכר ובידוע,

אני מבינה שהוא חושש, כי אולי הסרט ישעמם,

ובמוזיאון שלא כמו במוזיאון המדע אסור לגעת בכל דבר.

היום, אחרי עוד הצגות,

ועוד פעם שכל מה שהצעתי היה בו פגם

החלטתי שאני זורמת איתו.

שוחחתי איתו, אמרתי לו שהיום, אני נותנת לו לעשות מה שהוא רוצה,

לא קוראת לו לאכול,

לא מציעה יציאות,

לא אומרת לקרוא או לכתוב,

לא מבקשת להתלבש....

אז הוא מהבוקר מול הטלוויזיה,

אמנם הוא לקח ספר וקרא שתיים וחצי מילים,

כדי לרצות אותי,

לא אני לא רוצה שהוא ירצה אותי, רוצה ישעשה בכיף,

ואני ...

לא מעירה, רק יושבת לי וממש מנסה לא להשמע ולהראות עצבנית,

למרות שאני מתפוצצת...

וכל כך מתוסכלת.

אתן לו היום להיות באיזור הנוחות שלו,

ומחר....

 אין לי מושג מה יהיה מחר.

יום נהדר!