אני אמא

אתמול קיבל אורי תעודת מחצית.

יש לו תעודת נפלאה. (הלוואי שרק ימשיך כך.)

מזה זמן מה אמר לנו אורי שהוא יוזמן למנהלת איתנו יחד לקבל תעודה,

ושאנחנו נצטרך להצטרף אליו.

הגענו לבית ספר באיחור של כמה דקות וראינו את הילד רץ לעבר חדר המנהלת.

מה קרה שאלנו, אורי אמר אני צריך לקסל תעודה מהמנהלת. 

ההתרגשות היתה בעננים. 

על יד חדר המנהלת היו עוד ילדים הכיתה של אורי ומכיתות אחרות שבאו לקבל תעודה.

עמדנו וחיכינו לתורונו.

לבסוף נכנסנו,

אורי היה במבוכה רבה, ישב על הכסא שאנה המנהלת בזמינה אותו לשבת,

היא נתנה לו את התעודה, הוא קרא אותה בכל רם.

תעודה הערכה בתחום החברתי נכתב שם,

על יחס מכבד לחברים

על חריצות  ועבודה בכיתה.

קריאת ספרים.

התרגשתי מהמעמד. כמעט כמו אוריקי שלי.

הייתי כל כך גאה בבן המקסים שלנו.

זו התעודה של אורי.

אורי אנה המנהלת והתעודה.

הגענו הביתה קראנו את התעודה, והתמלאנו גאוה.

וכפי שתכננו נתנו לא טלפון סלולרי. (זהו מכשיר שקיבלנו מאחי, וקו שרכשנו לנסיך...)

הילד היה בעננים.

לא הפסיק לומר תודה, לחבק ולנשק אותנו.

הסברתי לו שזה שהוא תלמיד נפלא ברור לי,

מה שאותי ריגש מעל להכל זה שהוא חבר טוב, שעוזר לחברים.

זה שהוא רגיש ואוהב.

זה שאת הטוב שבו הוא מפזר לעולם.

על כך גאוותי.

שיהיה שבוע נפלא!