אני אמא

מתחילים היום שיפוץ בבית.

אנחנו מחליפים את הדלתות הישנות, 

את המטבח.

אמא שלי אומרת שאם כבר... אז שאשפץ גם את האמבטיה.. זה כמובן עוד תוספת של כסף, 

ויחד עם זאת... עד שאעשה כאן שוב באלאגן יקח עוד איזה 20 שנה....

אנחנו מחליפים בין החדר עבודה לחדר של אורי,

ככה שלאוריקי יהיה חדר גדול יותר ומתאים לילד בן שבע ושלושה רבעים.

כשאוריקי נולד חשבתי שחדר קטן ואינטימי יתאים לו יותר מחדר גדול,

טעיתי, ועכשיו אנחנו מתקנים את הטעון תיקון.

ואחרי כל הבלגאן הזה גם נסייד את הבית.

בנתיים אנחנו זורקים.. המון המון דברים מוצאים עצמם לתרומה לנתינה ולפח...

בגדים, משחקים, כלי מטבח וספרים.

יש לנו כל כך הרבה מהכל, כל כך הרבה דברים שצוברים אבק.

הרבה אנשים יכולו להנות מזה.

כולנו קצת הרבה לחוצים,

איך יהיה ומה יהיה, חוסר הוודאות לא עושה טוב לא לי לא לאוריקי וגם לא לאבא.

אורי לא כל כך מבין מה קורה סביבו, הוא קם בבקר ואמר לי מי יודע מתי אראה שוב את הדברים שלי.

מי יודע מה יהיה, איך אשן ואיך אלך לבית-ספר.

הרגעתיאותו הסברתי לו שזה לטובה שכשהוא יורד במגלשה אחר כל יש לו הזדמנות לעלות שוב. 

וככה גם בבית אנחנו עכשיו יורדים במגלשה ויש לנו הזדמנות לעולות חזרה למשהו טוב יותר.

אז זהו,

היום מתחילים ותוך חדש אני מקווה שהבית זה יהיה הרבה יותר מאורגן.

שיהיה יום נפלא!