אני אמא

אנחנו בעיצומו של הבלגן.

הדלתות כבר הוחלפו כעט יש לנו דלתות לבנות ויפות.

השירותים הקטנים נשברו והוחלפו ויש לנו חדר שירותים יפה ומשודרג.

אם היה לי עשר אגורות על כל גרגר אבק שיש לי כרגע בבית הייתי סופר מליונרית.

אנחנו כבר שבוע כמעט ישנים לילה לילה אצל ההורים של אבא,

אורי מאושר כי הוא לא צריך לקום בשש וחצי אלה יכול לקום בשש וחצי לצאת בשבע וחצי ולהגיע מוקדם.

מהבית אנחנו יוצאים בשבע ורבע וגם אז לעיתים מאחרים.

לא קלה התקופה הזו,

כבר היו דמעות שלי, ודמעות של אורי.

אבא .. הוא גבר...

ביום ההתפרקות שלי הנסיך שלי חיבק אותי ואמר לי כמו שאני תמיד אומרת לו,

"נסיכה שלי אני מבטיח שהכל יהיה נפלא אני מבטיח לך!"

חיבקתי אותו חזק ובכינו לנו יחד,  עלי ועליו ועל כך שעשיתי באלגן שלם בבית, כשלא ראיתי בכלל שיש לסיפור הזה סוף.

נכון זה רק כמה ימים, אבל ברגעי משבר זה נראה אינסופי.

בנתיים הדברים נראים הרבה יותר טוב.

אני כבר רואה את האור שבקצה המנהרה הגדולה הזו.

אור לבן ונקי ללא אבק ומליוני ניירות מיותרים.

מצאתי מציאות,

תמונות ישנות, מכתבים שכתבי כילדה לבנות הדוד שלי כשהיינו בקניה בשליחות.

כרטיסי ברה שקיבלתי ליומהולדת 18...

מכתבים מאנדים שאני לא זוכרת בכלל, כתוב בהם...

את החברה הכי טובה שלי,

ואני בכלל לאזוכרת מי זו.

הצלחתי סוף סוף לחבר את הנטסטייק למחשב הנייד,

אז יש לנו מחשב ע ם אינטרנט כרגע.

את השבת נבלה במודיעין אצל הוריי, ככה ניתן להורים של אבא קצת מנוחה מאיתנו.

תהיה שבת נפלאה.