אני אמא

אני בנאדם מאד לחוץ.

כל דבר מכניס אותי למקומות ממש לא נחמדים.

כל דבר גורם לי למחשבות ש.. נגמר העולם.

בשנים האחרונות למדתי לנטרל את זה.

זה לא שאני לא נלחצת, אני פשוט מרגיעה את עצמי.

מכניסה את הדברים לפורופורציות נכונות,

שואלת את עצמי, מה הכי גרוע יקרה???

מה אני יכולה לעשות עם זה?

האם זה בדיוק מה שאני רוצה?

מה הן האופציות האחרות שיש לי? האם כדאי לי להשתמש בהן?

אז אחרי הלחץ וההסטריה הראשוניים, אני מצליחה לראות גם את הטוב ויותר חשוב מזה אני מצליחה להרגיע את עצמי.

גם אבא ידוע בלחץ שלו,

גם הוא נלחץ מאד מכל דבר,

לפני שיש לו משפט או איזה לקוח חשוב,

או אפילו משהו קטן יותר,

למדתי להניח לו לנפשו,

לתת לו ללכת לישון - (כייף לו הוא ישן כשהוא לחוץ...)

אורי  כבנם של שני לחוצים גם הוא לחוץ,

אם קורה שהוא לא מכין שעורי בית,

או ששכח ספר/מחברת בבית ספר.

או חלילה איבד משהו-

הוא כל כך נלחץ...

הוא מתחיל לבכות,

הוא ממש לא יודע איך לנטרל את הלחץ הזה ולעבוד איתו בהגיון.

הוא בוכה ונאטם וקשה מאד להגיע אליו.

לי קשה כשהוא ככה,

גם כי אני יודעת באיזה חוסר אונים הוא,

אני יודעת עד כמה קל להכנס למקומות האלה, ועד כמה קשה לצאת מהם.

שום דבר שאני אומרת או עושה לא ממש עוזר לי,

מה שגם אותי מביא למקום של כעס...

(בעצם על מה אני כועסת?? לא ברור לי..)

ממש לא יודעת איך להתמודד יותר,

אני כל כך יודעת לאיזה מקום רע מביא הלחץ הזה,

ואני כל כך לא רוצה שהוא יהיה שם,

ולא יודעת מה לעשות....

ברור לי שקודם כל אנחנו צריכים להוות לו דוגמא,

ברור לי שברגע שהוא יראה שאנחנו מתמודדים על הלחץ בצורה נכונה יותר,

הוא ילמד לנתב אותו נכון יותר.

אז זהו שזב תהליך,

בנתיים קשה לו וקשה לי...

יום קסום.