אני אמא

ערב יום הזיכרון.

כבד לי היום הזה.

ומאז שיש לי את אורי כבד לי שבעתיים.

חשבתי ברצינות גמורה לוותר היום.

ולכתוב על ההרגשה שלי,

כאמא לבן, שהיום הוא בן 9....

אמא לבן שאותו אני מחנכת על אהבת הארץ הזן.

שאותו אני מלמדת ש.. אין לי ארץ אחרת.

אני פוחדת. 

פוחדת מאד.

ובכל זאת כך אמשיך לחנך אותו.

ואז,

היה ערב שירים נוגה לזכרו של חיים סמדר שהיה שומר בבית הספר ונהרג בפיגוע.

וראיתי שאני רוצה לכתוב את הטוב של היום.

אז הנה...

1. ערב שירים נוגה בבית ספר של אורי, שמחה וצהלה של ילדי בית ספר יסודי,

     וברגע הם הופכים לרצינים וכל כך בוגרים.

2. ילד קסם אחד מכיתת תיקשורת ששר כל כך יפה כל כך ברור.

3. נערה אחת בוגרת בית הספר שבאה לשיר איתנו, עלתה לבמה והסתכלה על המורה למוזיקה שלה לשעבר,

    וחיכתה לסימנים שלה חיכתה להרמת היד של המורה שלה לשעבר.

4. מורה אחת שראתה ילד מתקשה וחיבקה אותו.

5. ואחרת שפשוט היתה שם... מורה, עם תנועות של מורה ועמידה של מורה ומבטים....

ליל מנוחה.

אורלי