אני אמא

לא רגע אחד לפני ולא רגע אחד אחרי.

מציינת בימים אלה שלש שנים של הפנסיה.

שנה ראשונה הכנסתי את אורי לבית ספר, הייתי שם בשבילו.

תמכתי בו חיזקתי אותו.

השנה השניה הייתה מוקדשת לשיפוץ הבית, החפנו מטבח, החלפנו ובנינו לאורי את החדר שלו,

התארגנתי והתאהבתי מחדש בבית שלנו, על כל הטוב ונפחות טוב שבו.

בשנה האחרונה לוויתי ותמכתי במשהי שאני מאד אוהבת, עזרתי לה לצמוח לגדול, עזרתי לה לקבל אותה לאהוב אותה.

והיא צמחה וגדלה והפכה להיות בדיוק מה שידעתי שהיא קסם ענקי.

וזהו עכשיו אני מרגישה שהגיע זמן אורלי.

אני כבר מזה זמן מה חושבת שאני חייבת למצוא עבודה, 

בבקר להתקלח להתלבש יפה ולצאת החוצה.

כבר קשה לי ימים שלמים בבית, אני ממרגישה עצובה וחסרת עינין.

מרגישה שעצוב לי, מרגישה שאניצריכה לצאת.

גם חשבון הבנק מבקש את זה.

ביום ראשון האחרון הלכתי  לקניון לסידורים, רציתי גם לקנות בגד למסיבת יום הולדת 80 של אבא שלי.

נפלה עלי רוח שטות וקניתי המון בגדים,

חולצות ושמלות סנדלים ומכנסיים, כאילו שיש לי לאן להתלבש.

בימים האחרונים התחלתי להשגיח בבחינות באוניבסיטה וחשבתי שיהיה נחמד להתלבש יפה.

ואז בערב בטיוליי בפיסבוק מצאתי מודעת דרושים שנראה לי מתאימה לי,

מעט שעות, לא בתחום החינוך.... 

שלחתי קורות חיים,  ומה שהכי משך את ליבי זה זה שהדרישה היא למשהי שלא ממש מחפשת קרירה 

אלא מישהי שתבוא לעבודה בחיוך ובכייף. 

אחרי מספר דקות קיבלתי תשובה, בואי מחר לראיון...

קצת להזיז מפה קצת לשנות משם והצלחתי למצוא זמן לראיון.

היה ראיון מעניין, עם איש מענין, שבסופו נתבקשתי לתת תשובה אם מתאים לי..

חשבתי שיתפתי את מאיר... והוחלט שתמאים לי.

אז בימים הקרובים את מתחילה לעבוד,מספר שעות ביום,

ולבגדים החדשים יהיה שימוש.

המוטיבציה גבוה והרצון גבוה...

ועכשיו אני שוב יודעת,

שלהקשיב לבטן זה הדבר הנכון.

ודברים קורים כשהם צריכים לקרות.

 חושבת לעצמי מה המסר שאנימוסרת לאורי?

שאני עושה בשילי, אחרי שעשיתי בשילו אחרי שעשיתי בשבילנו.

אני עושה משהו שאניחושבת שנכון לי.

אני לוקחת אתגר על משהו שמעולם לא עשיתי, אני מנסה דבר חדש,

שהוא אחר, הוא מלחיץ במידת מה הוא מאתגר.. הוא בעיקר מאתגר.

אני מנסה משהו אחר.

אני לעצמילא רק לאורי ומאיר.

מאמינה שאלה מסרים נכונים וטובים לילד.....

אז אני מאחלת לי המון הצחלה בדרך ובאתגר החדשים.

עומד לפני אתגר וכייף לי!

תחשבו טוב, יהיה טוב!

אורלי