אני אמא

לא יודעת עם יום יום, למרות שבתקופת פרוייקט המאה ימים זה היה ממש כייף.

או אולי אחת ליומיים, אבל אז אולי לא אצליח לעמוד בזה,

קצת מוזר יותר קל לכתוה יום יום מאד אחת ליומיים...

אז זהו אני מתחילה,

לא מצהירה על פרוייקט כזה או אחר,

(אולי פתאום יבוא לי...)

התחלתי לעבוד.

זה כייף.

ומוזר

לעבוד בלי ילדים, בלי כיתה בלי רעש בלי ההורים של הילדים.

זה מוזר לעבוד עם רדיו ברקע,

ועם רגעים שאני יכולה לגנוב טיפת פייסבוק, וקצת ווטסאפ סתם ככה באמצע היום.

נחמד לעבוד בעצם כמה שעות שאני יכולה, נחמד שאין מי שמחכה לי להתחיל בול בשמונה בבקר.

נחמד, ומאד מאד שונה.

לא מקבלת חיבוקים מילדים.

לא מקבלת מכתבים תמימים של ילדים קטנים, לא יושבת בהפסקה בחדר מורים...

או כמו שאני עשיתי תמיד צעדתי ברחבי בית הספר בהפסקות.

כייף לצאת בבקר, כייף להתארגן ללבוש בגדים יפים, להרגיש שאני יעילה.

ועם זאת חופשיה.

אני באמת נהנת משני העולמות נכון לעכשיו.

זהו.

תחשבו טוב יהיה טוב....

(תאמינו לי זה עובד!!)

אורלי