אני אמא

חיכיתי לזה כבר.

חיכיתי שאורי יגיע לכיתה ד' ויתחיל ללכת לצופים.

אני אוהבת את הערכים שהילדים מקבלים שם.

את מה שתנועות הנוער עושות לילדים.

את העצמה שהם חשים את האחריות את השמחה והכייף.

אוהבת את זה שלילדים/נערים יש מודלים לחיקוי ממיטב הנוער והאנשים.

הנה הגיע המועד.

כבר בחופשה הוא הלך כמה הפעמים לפעולות.

ויצא ליום אחד במחנה קיץ, ככה טעם קצת את טעם הצופים.

בקיץ הוא הרבה לשיר את המורלים שלמד

אורי חזר וסיפר על המחנ"ק (אני לומדת שפה חדשה...)

השבוע הוא התחיל רשמית את הצופים,

ביום ג' קיבלו אותם את הצעירים של שבט הע*מר

בבלונים בצבעי כתום (הוא הצבע של השבט...)

וכתובות עם הן צבעות בכתום על גווניו.

אני ראיתי את זה וכל כך התרגשתי,

דמעות של שמחה התרגשות הודיה .. זלגו להן מעיני.

השבוע קנינו לו מדים ואתמול הוא הלך עם המדים החדשים שלו,

סירב לקפל את המכנסים אבל הרשג"דית חייבה אותו.

חזר אחרי פעולה עם מדים מלוכלכים...

המדריכה והרשג"דית אמרו לו שהוא חתיך עולמי עם מדי הצופים. כמובן שאני מסכימה עם כל מילה...

באמצע הפעולה קיבלנו תמונות, ראינו את הילדים שמחים מחייכים.

בחוץ, באינראקציה אלה עם אלה.

אמרנו שנקח אותו מהפעולה לסבא וסבתא...

והוא אמר, אני אהיה כמו עמית (האחיין של המדהים שהיה ועודנו חולה צופים)

אבוא לסבא וסבתא מלוכלך מהצופים ואתרחץ אצלם,

כך עמית עשה אז כשעוד היה בתיכון.

שמחתי אחלה מודל חיקוי מצא לו אורי שלנו.

כמה טוב שיש לי אחיינים גדולים כאלה מקסימים ומוכשרים המהווים מודל חיקוי לאורי שלנו.

עמית נדב נעם ועדו אוהבת אותכם מלא מלא מלא.

אספנו אותו, הילד היה מחוייך ומלוכלך ומאושר.

הלוואי שרק ימשיך.

ברור לי שזה תלוי הקבוצה שתהיה והמדריכים,

ותלוי גם מאד למה ואיך אורי יגדל.

אני יודעת ובטוחה שזה נכון וטוב עבורו לביטחון העצמי שלו לדימוי העצמי שלו,

לאסרטיביות, לשמחת החיים.

לקבלת האחר להזדהות עם ערכי הארץ הזו בה אנחנו חיים.

זהו להפעם,

תחשבו טוב,

יהיה ממש טוב.

אורלי