אני אמא

אורי בצופים.

אני מאד  מאד שמחה על כך.

אני מאמינה באמת ובתמים שבתנועות הנוער גדלים אנשים טובים יותר.

אני מאמינה שהילדים/נערים לומדים על אהבת אדם,

             על נתינה וקבלה,

             על אהבת הארץ

             ועוד ערכים כאלה ואחרים.

בתחילת השנה אורי יצא לטיול פתיחת שנה. 

הוא חשש לצאת לבד ולכן יצאתי איתו, יחד איתו ישנתי באוהל (או בעצם לא ישנתי..)

יחד איתו אכלתי אוכל של הצופים..

יחד איתו...

הוא נהנה מאד,

ואני הייתי על-ידו והרגשתי מצויין עם זה, למרות שהיה לי קשה.

עכשיו מתקרב טיול פסח.

הם יטיילו באיזור חיפה והכרמל, לילה אחד מחוץ לבית באוהל עם שק"ש

אורי רוצה לצאת, הפעם לבד.

ואני יודעת שזה נפלא.

ואני יודעת שזה נהדר,

ואני יודעת שישמרו עליו, ושהוא יהנה מכל שניה.

ואני יודעת שהניתוק מחבל הטבור שלי חשוב....

ובכל זאת,

אמרתי לאבא, 

אולי כדאי שאנחנו ניסע לאיזה צימר באיזור חיפה,

שאם הוא יזדקק לנו שנהיה קרובים.

שאנחנו בכל זאת נהיה שם באיזור.

אני אתגעגע ויהיה לי קשר....

ואבא מתנגד (נו, טוב אני יודעת שבצדק)

הוא אומר, שחררי.

הוא אומר יזדקק לנו ניסע...

הוא אומר יהיה בסדר, אני בטוח.

את רוצה אומר אבא שהוא יפתח עצמאות, אז תני לו.

את רוצה שהוא יהיה מאושר עם חבריו, תני לו....

אבל אני אתגעגע.....

וכל כך יודעת שהוא צודק.

כנראה לצופים יש מטרה נסתרת נוספת שלא חרוטה על הדגל - 

ללמד את אמא לשחרר.

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב.

אני יודעת שיהיה לו כייף....

אורלי