אני אמא

יום שבת, בחוץ חם מאד, קודם יצאתי החוצה כדי לקטוף רוזמרין לעוף, כמעט נמסתי.

מזל שיש מזגן.

אבל מה...

אוּרי שלנו מצונן, הוא מתעטש, ומתקשה לנשום, עצות הסבתא אומרות לשים לו מי מלח באף-

לי זה לא נראה. לא היתי רוצה שיעשו לי את זה....

אז מליאנו את הבית במבערי שמנים עם שמן אקליפטוס, הבית מריח נהדר. ולנפלא בתינוקות קצת יותר קל לנשום.

מחר הוא אמור לקבל חיסון, נראה לי שנדחה את זה הוא כל כך מצונן המדהים הזה.

עוד לדקור אותו ולהכניס לו כל מיני דברים לגוף. לא נראה לי. בכל מקרה אלך לטיפת חלב כדי שישקלו אותו. הוא בטח כבר יקרוב לחמישה ק"ג או אולי עבר את זה??? מי יודע.

לי היה שבוע קצת קשה, קשה לי להיות ימים שלמים בבית, לדבר רק עם אוּרי... להיות קשורה לפיפי קאקי שלו, לא, זה לא שאני לא נהנת, כל רגע הוא כיפי מאד, אבל השינוי, מבנאדם שכל הזמן היה בתנועה עם בעבודה או עם חברים או סתם ללכת להליכה רציני, להיות בנאדם שנמצא ימים שלמים בבית עייפה בצורה לא רגילה ולא מספיקה לעשות כלום זה שינוי גדול. באיזה שהוא שלב אמרתי למאיר אני חייבת, אבל חייבת לראות אנשים, ואכן הלכנו לנו לטייל, בדרך קניתי בגדים ...(זה מתכון בדוק לשיפור מצב הרוח..)

חזרתי הביתה הרבה יותר רגועה ונינוחה.

מה שהזכיר  לי שגם אני  נמצאת שם, שאוּרי שלנו הוא חשוב ונהדר אבל גם אני שם, ואסור לי לשכוח אותי, דבר שהרבה פעמים קל לי לעשות.וברור לי שזה לא הכי חכם בעולם, כי אם אני עצובה ואיכסית אז בטח הוא מרגיש את זה, וזה לא רעיון טוב להעביר לו תחושות רעות, אז.... הבטחתי לי,

לטפל בי...

לא לשכוח לבדוק סוכר.

לא לשכוח לטפח את עצמי.

לא לשכוח לצאת מן הבית.

לא לשכוח להתלבש בבגדים ולא להשאר עם הסמרטוטים של הבית.

לא לשכוח שאני גם שם.

ובעצם לזכור שאם אני שמחה אוּרי שלנו יהיה שמח.

שבת שלום