אני אמא

אוואוו איך שהזמן רץ,

כבר כמעט אמצע ינואר, ואוּרי שלנו כבר בן 7 וחצי חודשים.

אתמול בארוחת שבת אצל ההורים הושבנו אותו בפעם הראשונה בכסא כזה על ידנו.

אוּרי

כמו כולם

חבש כיפה עם ציורים של מלך האריות....

שתה יין של קידוש. ובקש עוד ועוד היה לו טעים יין מתוק.

וקיבל חלה של המוציא. ומצץ אותה עוד ועוד.

אני מאד התרגשתי.

האמת היא שבכל בקר אנחנו אוכלים ארוחת בוקר ואוּרי שלנו ישב על הכיסא שלו ומנשנש קליליות.

הפעם זה היה כסא כזה שמתיישב על כיסא רגיל ואוּרי ממש בגובה שלנו חלק בלתי נפרד מהנוכחים.

כמובן שהוא הצליח למשוך את כל תשומת הלב....

אוּרי למד לאחרונה לעמוד על שש ולהתנדנד, לתת לעצמו תנופה לקראת ההסתערות על משחק שהוא רוצה.

הוא כבר מגיע לכל מקום.

נוגע בכל דבר.

אוּרי אוהב במיוחד את השנצים של המפה, ומושך את המפה עליו.....

ואני??

צריכה מהר מאד להתרגל לזה,

מהשולחן להוציא מליון דברים כי הוא מושך את המפה.

את המשקפים צריך כבר לשים במקום יותר בטוח.

צריך לחזק את המתקן של הדיסקים לקיר.

יש לי נטיה טיפשית להשאיר את מזרק האינסולין בכל מקום.

רק חסר לי שזה יגיע אליו.

העלים של העציצים מאד מסקרנים כנראה.

אני זוכרת שכאוּרי נולד אמרו לי את לא תאמיני כמה מהר זה יקרה.

ואכן מהר מאד הוא מגיע לכל דבר.

ואני - אנחנו חייבים להתארגן בהתאם.