אני אמא

אני כמורה יודעת עד כמה חשובה השגרה לילדים.

כשאני נכנסת לכיתה ולא מתחילה את השיעור בשירים הרגילים,(ימים, חודשים.... ועוד שנים שלושה שירים)

מיד יש איזה ילד או שניים שמעירים לי ששכחתי.

השבוע הבנתי עד כמה השיגרה חשובה גם לאוּרי.

אני סכרתית,

ולכן,

בכל בוקר לפני ארוחת הבוקר, הגלוקומטר (מכשיר למדידת סוכר) ומזרק האינסולין מחכים לי על השולחן.

ככה שלפני שאני אוכלת אני בודקת סוכר ומזריקה אינסוילין בהתאם.

השבוע, הגלוקומטר והמזרק היו בבוקר בתיק שלי.

הושבנו את אוּרי שלנו על הכסא שלו, נתנו לו פתית.

הקפה שלי היה מוכן וגם הטוסט וכך גם הקפה והקורנפלס של אבא.

אבל,

אוּרי שלנו לא היה רגוע.

לא הבנתי למה.

הוא הסתכל והסתכל עלי.

ושוב הסתכל והזיז את הרגלים.

הבנתי שהוא רוצה לומר לי משהו.

אז, נזכרתי שלא מדדתי סוכר ולא הזרקתי אינסולין.

הוצאתי את המזרק והגלוקומטר מהתיק.

והילד נרגע.

חיוך ענק התפשט על שפתיו.

מדדתי סוכר (המצב נהדר, אני כל כך שמחה...)

והכנתי מזרק להזריק, ואוּרי צהל משמחה.

אוּרי ראה שאני מרימה את החולצה , וידע שהנה, הכל כרגיל.

אני ממש הודתי לו, כי בהתנהגות המוזרה שלו הוא הזכיר לי שאני צריכה למדוד סוכר.

הוא כאילו שמר על השגרה שלו....

הרי בכל בוקר אמא מודדת סוכר ומזריקה....

ובדיעבד שמר על הבריאות שלי.

אז.....

שיגרה זה רע????