היום אחר הצהרים שחקתי עם אוּרי במיטה שלנו.
כיסתי את הפנים בשמיכה ועשיתי קוקו,
פעם,
פעמים,
שלוש פעמים...
ואז,
אני עם ראש מכוסה ואוּרי שלי תגלגל על המיטה ו...
נופל, על הראש, ומתחיל לצרוח.
כל כך נבהלתי.
אוּרי כל-כך נבהל.
רצתי להעיר את אבא שקלט שאני בהסטריה רצינית ותפקד מדהים.
אני כבר לא ידעתי מימיני ומשמאלי מרוב לחץ.
והוא מיד ......התאפס
מיד נתנו לאוּרי רסקיו.
והתקשרנו למוקד של מכבי שם אמרו לי לקחת אותו למיון,
ילד כל כך קטן עם מכה בראש צריך בדיקת רופא.
מהר מהר התלבשנו ונסענו להדסה הר-הצופים.
שם פגש אותנו הרופא ואמר צריך סי.טי.
מטשטשים את אוּרי ומצלמים אותו.
אני כל כך נבהלתי.
בסופו של עיניין, אוּרי צולם והוא בסדר.
הראש בסדר, ואוּרי אט אט חוזר לעצמו.
כשספרתי להורים הם אמרו לי מה את חושבת שאת לא נפלת???
שאותך היה קל לגדל....
ניסיתי להסביר שאני לא הילדה שלי ... אבל אוּרי כן.
במיון בהדסה נזכרתי....
כשהיתי בהריון,
ביום הזיכרון, נסעתי לי לכיוון הדסה לבדיקה השבועית של המרפאת הריון בסיכון.
הכביש היה מאד עמוס.
אני נוסעת לי, פתאום מישהו חתך אותי ואני עצרתי כתוצאה מכך מי שנסע מאוחרי נתקע בי.
אני,
באמצע חודש שמיני....
בלחץ אדיר.
היה שם שוטר ובקשתי ממנו להזעיק אמבולנס כי אני בהריון.
האמבולנס 
הגיע ממש לפני הצפירה של יום הזיכרון (11 בבוקר)
ואני עליתי עליו.
והחלה הצפירה. כולם עומדים ואני נוסעת לי באמבולנס שצורח אוּ אוּ אוּ אוּ
זו היתה הפעם הראשונה שאני נוסעת באמבולנס עםן סירנה....
מיד ארגנו את חדר טראומה...
מיד הזעיקו את דר' אלחלל.
הגעתי לעין כרם, לחדר טראומה ...
(אני ואריק שרון......שנינו הגענו לחדר טראומה בעין כרם)
חיכו לי שם רופא נשים ורופא כללי ועוד איזה כמה רופאים.
כל כך פחדתי על ההריון.
כל כך נבהלתי אז.
ואז באמת אישפזו אותי, ואת יום העצמאות בילינו מאיר ואני בעין כרם (גם כן בילוי 
)
היום במיון צחקנו על זה כל כך אבל אז זה פשוט היה סיוט.
שיהיה שבוע נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
