אני אמא

הבוקר ראיתי שיש במונה הכניסות את המספר 2000.

בהתחלה כשהתחלתי לכתוב את הבלוג זה היה בעיקר לתיעוד,

כדי שלא אשכח. 

כדי שפעם, כשאוּרי יגדל, הוא יוכל לקרוא על הכיף הזה בלגדל אותו.

על כל ההתרגשויות הקטנות והגדולות...

כשהייתי נערה בתיכון כתבתי יומן, ובבלוג ראיתי משהו כמו יומן.

היום מאד כיף לי לדעת שיש אנשים שקוראים ונהנים.

יש כאלה שאפילו מגיבים וזה מאד נחמד וכיף.

החוויות חדשות יש לנו עם אוּרי.

סוף סוף אחרי הרבה "אימונים" אוּרי למד למחוא כפיים...

אומרים לו מחא כפיים,

והוא עושה את זה.

לא, לא תמיד, אלא רק כשמתחשק לו, הרי הוא זה שיאמר את המילה האחרונה... הוא יחליט מתי.

היום הלכנו איתו פעם ראשונה לסופר והושבנו אותו בעגלה של הסופר, אוּרי לדעתי קצת פחד כי הוא החזיק חזק בעגלה, אבל הוא הסתכל על כל דבר, והתבונן על הצבעים נתנו לו לגעת בעטיפות שונות.

נתנו לו לחמניה והוא כירסם אותה.

שוב הגשמתי לי חלום קטן....

אחר כך הגענו הביתה ונתנו לאוּרי אוזן המן....

אתמול אוּרי שיחק על השטיח עם הצעצועים שלו. 

בזמן זה הלכתי להוציא כביסה מהמכונה ולהכניס אחרת, לשטוף כלים.....

אחרי כ-40-45 דקות אני מרגישה מישהו מושך לי במכנסיים,

אני מסתכלת למטה והנה אוּרי שלי על-ידי....

כאילו אומר לי-

"אמא, נמאס לי לשחק לבד בואי תהיה איתי"

אמרתי לו "שניה אני רק אשטוף ידיים ואנגב אותם."

וכך אחרי ששטפתי ידים ונגבתי אותן שוב הוא משך לי במכנסיים ואמר בשפתו....

"אוקיי עכשיו את איתי"

שיחקנו לנו בכזה כייף.

כל יום חוכמה חדשה כל יום חוויה חדשה.

איזה ברת מזל אני.