השעה רבע לשש.
אוּרי עדין ישן, מאיר גם ישן.
ואני, ערה, כבר מזמן ערה.
הלכתי קודם לחדר של אוּרי שלנו לראות את הפלא שלי הוא ישן לו על שמיכה כמובן,
(הרי השמיכה נוצרה כדי שישנו מעליה ולא מתחתיה...)
קופיפי ביד אחת, פו הדוב ביד השניה. ובפה,ידידנו המוצץ.
כזה מתוק.
בערב הוא אכל ארוחת ערב נכבדה ביותר 2 בורקסים קטנים, דניאלה, חצי מלפפון, וקצת תפוח.
התגלה שהילד מאד אוהב מלפפונים, אני בכלל לא מתפלאת הם עכשיו מתוקים כאלה.
הלילה הוא התעורר פעמיים.
פעמיים שאני יודעת עליהן אולי מאיר יודע על עוד כי אני לא התעוררתי.
פעם בסביבות אחת עשרה ואכל דיסה שוב ועוד פעם בארבע וחצי, שתה קצת מטרנה וחזר לישון.
אני חייבת לעשות סוף להתעוררויות הלילה האלה.
אני יודעת תיאורתית איך לעשות את זה, פשוט לא לתת לו אוכל בלילה.
כבר אמרו לי יותר מאדם אחד, שזה לוקח רק כמה לילות וזהו הילד ישן לילה שלם, אני כל הזמן אומרת בחופש הגדול אעשה את זה כי גם אם אצטרך להיות איתו ערה כמה זמן אני לא צריכה לקום רעננה לעבודה.
האמת היא שכל כך כואב לי הלב לראות אותו בוכה....
ככה שאני באמת מקווה שיהיה לי את הכוח, ואת האסרטיביות.
אמא שלי תמיד מספרת איך היא נתנה לאחי הקטן לבכות בלילה, שכבה במיטה, ליבה נקרע, הילד צרח.
אבל היא עשתה לזה סוף..... היום הוא ישן יופי לילה שלם אלא, אם ילדיו שלו מעירים אותו ....
כנראה שגם כאן זה יהיה כך.
אז בשלב ראשון אני חייבת לאסוף את כל האסרטיביות שיש לי.
לשכנע את מאיר שזה בסדר שהוא יבכה ובראש ובראשונה לשכנע את עצמי.
ואז לעשות את המבצע....
אחר כך לנסות להזכר איך זה לישון לילה שלם.....(כבר לא ישנתי לילה שלם יותר משנה וחצי, הרי גם בהריון לישון לא הצלחתי)
עוד מעט הם בטח יתעוררו,
ובבית שוב יתגלגלו כל המשחקים של אוּרי שלנו,
שוב נשחק ונהנה....
איזה כיף!
שבת שלום
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי