אני אמא

חזרנו,

היה נפלא, היה נהדר,

היה כייף,

היה ... הכי הכי...

ועכשיו טוב לחזור הביתה.

טוסיקון פוחצ'בסקי,

הלו הוא אוּרי שלנו שלמד לברוח ללא חיתול,

אמאבא צריכים לרוץ אחריו עם הטיטול, אז אבא מצא לו את השם הנפלא הזה.

ועכשיו קצת תמונות וחוויות מן הטיול.

הטיול החל ביום ו' בנסיעה ארוכה דרך כביש 6  לדודה לימור בגן שומרון... אוּרי שלנו ישן כל כביש 6. אז כשהגענו הוא היה רענן ושמח לשחק.

ללימור בבית יש 3 חתולים (אחד חרש - ג'ימי ,אחת פחדנית - תולי, ואחת ידידותית למשתמש - פינצ'י)

וכלבה זקנה אחת - פט.

הנה אוּרי עם פינצ'י - ששרדה בגבורה את הילד.

אז הגענו לכפר בלום קיבלנו חדר חביב, ולול לאו+רי מייד מיקמנו את החבר'ה מהבית...

הוציאנו את המשחקים ואוּרי חש שלווה... ומהר מאד נרדם בנחת במיטתו החדשה..

היינו בבריכה בכפר בלום, פחדתי מזה בגלל העור הזה שלו אבל מסתבר שזה בכלל לא היה נורא, הוא נהנה מאד והעור לא הגיב הרבה יותר גרוע ממה שזה בדרך כלל.

אוּרי עם אמא בבריכה

ועם הגלגל ים בצורת מכונית מרוץ - וחלקי אבא גם

נסענו לנו לטייל ביער האיילים במושב אודם - יופי של מקום,

אוּרי ישב על פוני, ואכיל סוס וג'מוס. החזיק קביה ארנבון צב ואפילו אפרוח של ברווז.

וגלולת הכותרת של המקום הם היעלים איילים וצבאים שיש שם,

קנינו אוכל מתאים להם, אוּרי כל כך נהנה לתת להם לאכול.

ואחר כך הלכנו למשחקיה שהיתה שם.

אמנםן הנסיעה לשם היתה ארוכה, מושה אודם נמצא בצפון רמת הגולן, אבל הדרך היתה כל כך יפה,

ואוּרי ישן חלק ממנה.

הוא כל כך נהנה שם, והאמת גם אנחנו.

הנה אוּרי שלנו מאכיל את הצבאים.

אוּרי על גבו של הפוני.

היינו גם בקיבוץ הגושרים בפינת החי, אניאישית התאכזבתי ממנה,

אוּרי??

הוא אוהב  לראות חיות....

בנאות מרדכי בחנות המפעל של טבע נאות גילה אוּרי את אחת מעובדות החיים הידועות....

הנעלים של הבנות תמיד  יפות  וצבעוניות יותר משל הבנים....

הוא ניגש לקחת רק נעלי בנות..

מקום נוסף שהיינו בו ומאד נהננו היה גן-גורו ע"י גן השלושה (הידוע בשמו הסחנה)

שם יש כל מיני חיות אוסטרליות,

קאולות - שאוּרי אוהב מאד בבית יש לו קאולה אמא וקאולה ביבי מפרווה והוא מאד אוהב אותם.

הקאולה ישן 20 שעות ביממה.... (הלוואי עלי )

 ואת השאר השעות הוא מבלה על האקליפטוס באכילת עלים, אנחנו למזלנו מצאנו אחד ער...

קקאדו - ציפור כזו... חמודה

וגם כאן גלולת הכותרת הם ה-

קנגרו שאפשר להתקרב אליהם לתת להם לאכול וללטף אותם, כאן אוּרי קרצת פחות היה נדיב ולא כל כך פתח את היד עד שהוא הבין שרק ככה הקנגרו יאכל.

אוּרי והקאולה

הקאולה אמנם רחוק אבל הוא שם וער...

היד של אמא עם הקנגרו

אוּרי התגלה כחובב שזפים רציני,

וחובב דגים (הוא אכל לי כמעט חצי דניס בדג על הדן)

ומלפפונים...

ארוחת שזיף.

ראינו חיות,

שמענו קצת מוזיקה ,

אכלנו (ואני לא היתי צריכה לבשל או לרחוץ כילים),

טיילנו,

היינו בבריכה,

קראנו ספרים (אני קראתי וכמעט סיימתי את מלכים ג' ומאד נהנתי)

אוּרי ראה את אבא קורא וצוחק מהסיפור

אז גם הוא לקח ספר של הארנבים שלו קרא וצחק בקולי קולות...

ראיתי הלכה למעשה, שכשהורים קוראים אז גם ילדים לוקחים ספר "לקרוא"

ןאת זה אני תמיד אומרת להוןרים של התלמידים שלי...

וזהו עכשיו חוזרים לשגרה...

עד החופשה הבאה.