לפני כחצי שנה נפל אורי ושבר שן.
מאז, היינו בבקורת כל חודש לוודא שהכל בסדר.
לפני כחדשיים אמרה הרופאה,
אין ברירה, יש צל על השן הקבועה מה שאומר שהיא עלולה להפגע,
ולכן חייבים לעקור את השן.
יום העקירה נקבע לתחילת יוני אבל בגלל ריבוי ימי ההולדת של אוריון דחינו לאתמול.
ביום חמישי ספרתי לאוריקי שאנחנו צריכים ללכת לרופאת שיניים,
וצריך לעקור לו שן.
אורי שאל מה זה לעקור,
הסברתי לו שיוציאו לו את השן,
הוא שאל עם זה כואב,
אמרתי לו שכן - אני לא רואה טעם לשקר.
אמרתי שזה כואב ולא נעים אבל זה מה שחייבים לעשות,
אחר-כך תצמח לו שן יפה וגדולה וממש לבנה ...
אורי המתוק אמר לי שהוא פוחד ושאל מתי זה יגמר כבר...
הבטחתי שאני אהיה איתו, ואחזיק לו יד כשמטפלים בו.
וכך הלך לו לישון הילד בידיעה שבבקר הוא לא יכול לאכול או לשתות
(טיפול עם גז צחוק- חייב בצום.)
בבקר הלכנו למרפאה,
אורי היה לחוץ, ושקט ומתוק כתמיד.
נכנסנו לחדר הוא מיד עלה על הכיסא
ושמח כשהרופאה שהיתה מקסימה העלתה אותו עם הכיסא למעלה.
היא בדקה שוב,
עשתה צילום,
ופסקה, כדאי לעקור.
הצמידו לאורי את המסכה של גז הצחוק,
ובקשו שינשום מהאף, ושלא ידבר.
זה היה קטע קשה לאורי- לא לדבר........
הרופאה סיפרה לו על כל בובות האנגיי ביירד שיש לה,
ועל כך שכשהיא לא בעבודה היא משחקת איתן,
היא סיפרה לו מה היא עושה והראתה לו את המכשירים ואת הצילום של השיניים.
ואז סיפרה לו הרופאה על יתוש שנמצא בחדר ודקרה אותו כדי להרדים..
אורי צרח,
בצדק...
אני כפי שהבטחתי החזקתי לו את היד וגם את השנייה.
אז הרופאה הוציאה לאורי את השן,
הרופאה אמרה לאורי שכנראה שפיית השיניים תבוא לבקר אותו בלילה
היא הסבירה לאורי שפיית השניים חברה מאד טובה שלה....
וכדאי שהוא ישם את השן תחת הכרית, ונתנה לאורי את השן בתוך קופסא קטנה.
היא הסבירה לנו מה מותר ומה אסור בכמה שעות הקרובות.
לשתות קר, לא לאכול דברים קשים וכו'.
יצאנו החוצה,
אורי חסר שן ופה מדמם , ואני.
אבא חיכה לנו בחוץ, לפני הטיפול אמרתי לו שלא ישאר איתנו כי הוא מאד נלחץ,
רציתי לחסוך לו את הלחץ ומאיתנו את ההלחצות ממנו,
אז הוא הלך לקנות פירות ועיתון.
אורי היה עם מן טמפון כזה בפה מדמם ולגמרי לא שמח,
ואמר לנו שהוא יבקש מפיית השיניים שאף פעם לא יעקרו לו שיניים...
מה שהכי הבהיל את אורי זה שירד לו דם,
הוא חשש שלא יהיה לו דם יותר,
הסברנו לו שבגלל שהוא ילד חזק ועושה התעמלות ואוכל אוכל בריא הגוף שלו מיד ייצר עוד דם,
לאחר שעבר הכאב הראשוני, אורי אמר שהוא רוצה מהפייה- חרב!!!
(משהו כאן מתפלא???!!!)
זה הרגיע אותו קצת.לי כבר לא היה זמן לקנות לו חרב,
אז אמרתי לו שאולי פיית השיניים לא יהיה לה זמן לקנות חרב,
הילד טען בצדק,
שאם היא פייה בטח היא תמצא את הדרך להביא לו חרב..
בלילה,
אכן פיית השיניים באה,
וכתבה לאורי מכתב צבעוני, והשאירה לו 20 ש'ח.
בבקר כשאורי קם הוא ראה את ההפתעה ומאד שמח,
אורי אמר שהוא ראה את פיית השיניים בלילה,
היא יפה יש לה שיער כמו שלו ושימלה בצבע סגול נוצץ,
נעלים מזהב וכנפיים מזהב.
ויש לה עיניים יופות וטובות...
ביום ראשון אחרי שאחזור מהלימודים
נלך לקנות את המתנה מהפיה.
ועכשיו יש לנו ילד חסר שן,
מתוק ואמיץ מאד.
בוקר טוב!
שבת קרירה!!!!
(החום הזה גומר אותי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
