לאט לאט אוריקי מוצא את מקומות החברתי בכיתה.
הוא לוקח איתו כדורגל כדי לשחק בהפסקות בהן יש להכיתה שלו מגרש.
הוא בא ומספר לי שזה ממש כיי לשחק כדורגל,
ושיום אחד הכדור נתקע על העץ ואב הבית עם הסולם הביא לו אותו.
אורי מוזמן לחברים ומזמין חברים אליו,
הם ביחד משחקים במחשב, בחיילי הפליי מוביל, עם האוגר,
ואפילו קופצים יחד על המיטות.. (מה שאני פחות אוהבת ומרשה)
כייף לראות אותו גדל.
אורי נהנה ללכת לימי הולדת של חברים, ולהשתתף בפעיליות שעושים להם,
הוא כבר חושב חצי שנה קדימה על יומהולדת שלו ומה הוא יעשה בה..
תיכנון לטווח ארוך זה תמיד טוב.
השבוע אורי אמר לי שהוא מקווה מאד שאנילא אעלב אבל
בכיתה שלו יש ילדה אחת שהוא חושב שהיא מאד יפה.
שאלתי אותו למה הוא חושב שאני אעלב.
אורי ענה לי כי את אמא שלי וגם את בת, ואולי תחשבי שאני לא חושב שאת יפה...
חייכתי לעצמי איזו רגישות מתוקה ותמימה יש לו לבן שלי.
אמרתי לאוריקי, שאני בכלל לא נעלבת,
כי יש אפשרות לחשוב שיש כמה אנשים יפים ושאפשר לאהוב כמה וכמה אנשים.
אז הוספתי ואמרתי לו...זה בכלל לא בעיה, היא הילדה הכי יפה, ואני האמא הכי יפה,
אז בכלל אין פה שום כלום.
אוריקי חייך כאילו ירדה אבן מליבו.
אורי קורא כל דבר...
את התווית על השמפו באמבטיה,
את השלטים בדרך,
את תוויות על אריזות האוכל,
את העיתון שמונח על השולחן,
את רשימת הקניות שלנו.
כייף לראות את זה, הוא חוזר ואומר זה כייף לקורא,
אני רוצה לקרוא עוד ועוד....
זהו שתהיה שבת נהדרת!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
