לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אני אמא


הרבה שנים חיכיתי לרגע הזה. חיכיתי ובסוף זה קרה, אני אמא. אני אמא של אוּרי, שנולד בהדסה עין -כרם, ב-28 במאי 2007 לאבא ואמא שמאד מאד אוהבים.

Avatarכינוי:  אמא של אוּרי

בת: 62

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2017    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

טקס פרישה


אתמול השתתפתי בטקס פרישה ממערכת החינוך.

היה נחמד....

 

זה התחיל בקבלה של פרסומת של בנק מסד, שוקולד בצורת לב וסבון בצורת ורד....

אחר כך נעמדנו בתורים לא מאורגנים ולא מסודרים לקבל תעודת הוקרה ושי.

כאיה למשרד החינוך הכל היה כל כך לא מאורגן...

הם סידרו את תעודות לפי שנת פרישה, ואז לפי סדר הא-ב.

כל כך הרבה אנשים לא זוכרים באיזה שנה פרשו...

כך שהיו צריכים לעמוד בשני תורים שונים האחד לברר מתי פרשו ושני לקבל את השי.

ומורים ... לא יודעים לעמוד בתור והבאלגן חגג.

 

אז נכנסנו לאולם ענק,

בו היה כיבוד ליאישית לא ממש היה טעים אבל זו אני, מקווה שאחרים אהבו.

לא היו מספיק כסאות לישיבה... 

הכייף היה לפגוש חברות מתקופת העבודה בבית הספר.

ולפגוש את הגננות של אורי שזוכרות אותו קטן והשווצתי במה שהוא עכשיו.

 

לאחר הכיבוד נתבקשנו ללכת לאולם אחר,

שם נאמו לנו אנשי הסתדרות המורים, 

שאגב במאי מתקיימות בחירות להסתדרות המוריפ ועל כן זו היתה תעמולת בחירות לשמה.

כל אחד דיבר על כמה הוא נפלא ומוצלח..

עד כמה הוא עוזר עזר ויעזור לכל אחד,

וכשמהיא אמרה שזה לא ממש מורגש כי במשכורת שלנו לא עלתה סתמו לה את הפה....

 

לקינוח קיבלנו את נדב אבוקסיס שהצחיק אותנו כל כך.

יכולת האילתור, היכולת להגיב לקהל במידי...

צחקנו המון.

 

רוצה לומר תודה על השי, והתעודה והצחוק..

תודה על החברות שפגשתי שם.

חבל שהכל היה רווי בפוליטיקה הפנימית של הסתדרות המורים.

 

תחשבו טוב יהיה טוב,

שבת שלום,

 

אורלי

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 24/3/2017 10:06   בקטגוריות אביב 2017, אני, זכרונות, טקסים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זכרונות בארונות




החלטנו שהגיע הזמן להחליף ארונות.

הסתובבתי המון חיפשתי וחיפשתי.

ובסוף... מצאתי והנה היום הגיעו הארונות החדשים.

לפני שהגיעו החדשים רוקנו את הישנים ונתנו אותם.

הארונות הישנים

האחד איתנו היה כבר מעל לעשרים שנה.

השני מעל ל-15

ושידת ההחתלה שהיתה של אורי... כלומר איתנו כבר 9 שנים.

 

בזמן ריקון הארונות מצאתי המון זכרונות.

 

מצאנו את הנעל הראשונה של אורי,

סבתא שרה וסבא אהרן לקחו אותו לקניון וקנו לו את הנעלים.

 

מצאנו המון ציורים של אורי מכל מיני שלבים.

 

מצאנו את הבגד שהלבשנו לאורי בברית.

בגד שהיה של נדבי לפני,

כי את הבגד החדש שסבתא קנתה לו הוא הצליח ללכלך דקה לפני האירוע.

 

המון ברכות שקיבלנו כשנולד ובתשע השננים האחרונות.

 

מצאנו תמונות של סבא אבירם ואורי כשהם בחרו יחד בבחירות של 2009.

תמונה שהופיע בג'רוסלם פוסט.

 

היה שם גם העיתן מהיום שנולד.

 

וטיטול קטנטן... וכובע פצפון.

 

בארון שלי מצאתי,

בגדים שידעו ימים טובים יותר.

 

את המכנסים שלבשתי בבר-מצווה של עמית.

 

חולצה ששמרתי עוד מבית ספר יסודי - יד המורה.

זו חולצה לבנה ורקומה אותה תפרנו ורקמנו כל הבנות בשיעורי תפירה ,

אי שם בשנות השבעים של המאה הקודמת.

 

משל מאיר

מצאתי את חולצת הכלב שקניתי לו כשהייתי בהריון.

וחולצה אחרת עם שני בניו..

 

 

כל כך הרבה זכרונות טובים.

 

את הישנים בחרנו לתת לאנשים אחרים,

מקווה שגם להם יהיו המון זכרונות יפים

 

 

תודה ענקית להורים הכל כך מיחדים ונפלאים שלי על העזרה, התמיכה והעידוד, של לא לפחד מהבאלגאן.

 

(כן היו גם כמה זיכרונות לא מי יודע מה אבל בוחרת לא לזכור אותם ומהר מאד אותם דברים מצאו את דרכם לפח הקרוב.)

 

 

אז ...

תחשבו טוב יהיה טוב

 

אורלי


 

 

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 8/6/2016 10:41   בקטגוריות אביב 2016, אוּרי, אני, גדילה, ההורים שלי, התחלות, התחלה וסוף, זכרונות, מרגש  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-12/6/2016 15:00
 



משמרות הזה"ב


בבית ספר של אורי בטלו את משמרות הזה"בב של הילדים בגלל המצב....

(המצב זו מילת קוד לפחד ממפגעים עם סכינים, מברגים ושאר כלי משחית)

בקשו מהורים לבוא למלא את מקומם כדי לעזור לילדים לחצות את הכביש.

 

אז הבוקר, התייצבתי, אני ועוד אמא למשימה,

לקחנו אפודים ומקלות ועלינות למעבר החציה,

כילדה אני זוכרת את מעבר החציה המסויים הזה, גם אז עמדתי שם במשמרות בטיחות.

 

אז עמדנו שם 20 ד' ועזרנו לילדים מבוגרים וקשישים לעבור את הכביש.

זכינו להמון ברכות מהעוברים ושבים,

מהנהגים, ומנגי המוניות והאוטובוסים.

הם ברכו אותנו והודו לנו על התנדבותינו.

 

האמת היה ממש כייף, נהנתי,

הזכיר לי שכשהייתי קטנה עמדתי שם במשמרות ואז ירדתי חזרה לבית הספר

ונפלתי בכל המדרגות....

נזכרתי שהיתה לימשמרת אחת עם המון המון גשם.

ושחזרתי הביתה כל כך רטובה.

 

שמחתי שיכולתי להראות לבן שלי נתינה והתנדבות.

שמחתי שיכולתי לעזור להורים אחרים להיות בטוחים שהבן/בת שלהם שמורים.

שמחתי לעזור לקשישים שם.

 

 

הלוואי שתלמידי כיתה ו' יוכלו לחזור למלא את תפקידם,

כי אז נדע שהגל הרע חלף.



 

 

משכית ואני במשמרת שלנו

 

 

 

ואז....

הלכתי לאוטו וראיתי חתול חמוד יושב על גג האוטו האדום שלי...

 

 

 

חתולי על הגג

 

 

זהו להפעם,

תחשבו טוב יהיה טוב!

נכתב על ידי אמא של אוּרי , 11/10/2015 12:28   בקטגוריות אוּרי, אמהות, אני, בית-ספר, זכרונות, יד-המורה, סתיו 2015, פיגועים, תמונות, הנושא החם  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמא של אורי ב-13/10/2015 09:43
 




דפים:  
58,500
הבלוג משוייך לקטגוריות: משפחתי וחיות אחרות , האופטימיים , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמא של אוּרי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמא של אוּרי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)