אני אמא

קיבלתי במייל  מחברה ובלוגרית יקרה,

המלצות דיאטנית בנוגע לתזונת הילדים, ואני שמחה לשתף בהמלצות שלה.

השאיפה לבית נקי ממתקים בוטלה. מחקרים מראים שילדים שמגבילים אותם לחלוטין בנושא ממתקים ושאוסרים עליהם אכילת ממתקים - בהינתן ההזדמנות יאכלו ממתקים כמו ילדים שניתן להם חופש מוחלט.

שתי הקיצוניויות גורמות לילדים שהם אכלנים כפייתיים של מתוק וג'אנק. ההורים המתונים מגדלים ילדים מתונים.

אז אם להחזיק ממתקים בבית.

אלה ההמלצות: (אגב, היא התייחסה לא רק לערך התזונתי, אלא גם לנזקים לשיניים, ולתכולת צבעי המאכל המלאכותיים שהם תוצרי לוואי של מתכות ונפט!)

מלוח: עדיף: בייגלה מחיטה מלאה, בייגלה רגיל, פופקורן פחות: במבה, דובונים להימנע: תפוצ'פס, ביסלי, אפרופו

מתוק: עדיף: גלידה, ארטיק סולרו, קרטיבים עם צבעי מאכל טבעיים, עוגות ועוגיות תוצרת בית, חטיפי אנרגיה, שוקולד רגיל (ללא מילוי), מטבעות שוקולד, מקופלת מיני, מסטיקים ללא סוכר, קרמבו, פתיבר. פחות: חטיפי שוקולד (פסק זמן, כיף כיף, מארס), וופלים. להמנע: טופי, נחשי גומי, סוכריות גומי, מרשמלו, סוכריות מציצה, סוכריה על מקל, כל ממתק עם צבע מאכל סינטטי

דגני בוקר: עדיף: צריוס מולטיגריין, ספיישל K, קורנפלקס רגיל פחות: בטעמי שוקולד להמנע: כריות, טריקס

ממרחים מתוקים: עדיף: ריבה, ממרח חרובים פחות: שוקולד

להחליט בכל פעם שעושים קניות על 2-3 סוגים של ממתקים / חטיפים שקונים הביתה.

 לשים לב באיזה קצב נגמרת החבילה?

כשצמאים שותים מים.

עקרון חלוקת האחריות:

 ההורים אחראים לקניית המזון הבריא ביותר,

 הכנת הארוחה הטעימה ביותר,

 זמני ארוחות מסודרי,

 מיקום הארוחה,

 כמה שיותר ארוחות משותפות.

 הילדים אחראיים על הכמות שיאכלו אם בכלל.

דגשים נוספים:

* לא לשאול מה רוצים לאכול. לא למלצר. להגיש את האוכל במרכז השולחן, אוכל מגוון שכולל גם פירות חתוכים (פירות העונה) והילד בוחר מה וכמה הוא שם בצלחת.

* צריך לפעמים להציג בפני הילד מזון במשך 10-20 פעמים עד שיסכים לאכול אותו.

* לא לאכול מול הטלוויזיה.

* לאכול אך ורק ליד השולחן.

* לאכול אך ורק מתוך כלי ולא מתוך שקית או אריזה.

* לדבר במונחים של בריא/לא בריא ולא משמין/לא משמין, להתייחס אל אוכל ממקום של בן ברית שעוזר לנו לגדול ולהיות חזקים.

אצלנו בבית...

אין מצב שאין.

אוריקי אוכל המון פירות.

ומאז שיש לנו את נון ונונה אז גם ירקות, בעיקר גזר ומלפפון.

ביסקווטים בצורת חיות.

תמרים, וממרח תמרים.

צ'יריוס או דליפקאן...

הוא מאד אוהב ארטיק סולרו (וקורא לו סוראלו..)

וגלידה וניל.

שוקולד הוא ממש אינו מחובר אליו.

ארוחת בקר תמיד אנחנואוכלים יחד ומשתדלים כמעט כל ערב גם לאכול יחד.

אוריקי מאד אוהב דובונים, אולי כדאי שאתחיל לקנות יותר בייגלה הביתה...

אני כל כך שמחה על המייל הזה.

נ*גה יקרה שוב תודה רבה רבה.

קיבלתי במייל מאמי היקרה מצגת שלמה עם שירי רחל.

אני לא מצליחה להעלות אותה.....(אגב איך עושים את זה???)

אז בחרתי ממנה את השיר שאני הכי אוהבת...

יום נהדר

להיות אמא - ליהי לפיד

ישבנו, אתה ואני, על הכיסאות הקטנים בכניסה לכיתה שלך, וחיכינו לתורנו ליד הדלת הסגורה, שומעים שברי מלמולים מהשיחה של המורה עם ההורים של הילדה שלפניך. הושטתי את היד ואספתי אותך לתוך החיבוק שלי, סתם ככה, ופתאום הרגשתי שזה לא כמו תמיד. משהו היה אחרת. אתה, ילד שלי, שתמיד מתכרבל לי בתוך החיבוק בהתמסרות מתמוססת, תמיד בדיוק באותו מקום, המקום שלך בין זרועותי, לא באמת חיבקת. לא באמת התמסרת. היי מתוק, שאלתי כבדרך אגב, הכל בסדר? ואמרת שכן, אבל זה לא נשמע ככה. ואספתי את פניך בין כפות ידי, והסתכלתי עליך. פתאום ראיתי שאתה קצת חיוור. מה קרה, שאלתי, ואז ראיתי שגם המבט שלך אחר. שאין בו את הניצוץ הזה, הניצוץ השמח הזה שיש לך תמיד. ואמרת שאתה קצת דואג. היי ילד, חיבקתי אותך, אל תדאג כל כך. ואמרת שאתה מפחד מה המורה תגיד. זה לא משנה מה היא תגיד, אמרתי לך, אני יודעת מי אתה. אתה ילד הקסם שלי. ואז שאלת אם אני זוכרת את הפעם הקודמת. ואמרתי שכן, והשפלתי את המבט. וגם אתה השפלת מבט, ושאלת אותי אם אני זוכרת איך כעסתי עליך. ואמרתי שאני זוכרת. וזה קרע לי את הלב. כי זכרתי. זכרתי איך הלכנו ברגל הביתה, אחרי אסיפת ההורים ההיא, ואיך אני, אחרי שכעסתי עליך, לא דיברתי איתך, ואיך הדמעות זלגו על פניך. ואיך הבטחת שתשתדל יותר. ואיך אני המשכתי לשתוק. ואמרת לי שבגלל זה, בגלל הפעם ההיא, אתה דואג. ואמרתי לך שזה לא יקרה שוב. שאני לא אכעס עליך ככה יותר אף פעם בגלל לימודים. אף פעם. והילדה שהיתה לפנינו יצאה, ואנחנו נכנסנו. וכשיצאנו מהמורה שאלת אותי אם אני כועסת. ואמרתי לך שהבטחתי שאני לא אכעס, ושאני תמיד מקיימת הבטחות. ושאלת אותי אם אני מאוכזבת. ואמרתי שכן, אבל אמרתי לך שלא ממך אלא מעצמי. ושאלת למה אני מתכוונת. ואמרתי לך שאני זו שנכשלתי. שאם אתה כל כך מפחד מאיך אני אגיב, אז אני נכשלתי. וחיבקתי אותך חזק, ואמרתי לך שאני יודעת בדיוק מי אתה, ואני לא צריכה שום תעודה, ושום מורה שיגידו לי מי אתה. אתה ילד הקסם שלי. וחיבקת אותי חזרה. חיבקת אותי כמו שאתה תמיד מחבק. בחום. עם כל הלב. והאמת, אתה כבר גדול, ילד, אז חיבקת כל כך חזק שזה קצת כאב. אבל לא אמרתי. כי הרבה יותר כאב לי זה שידעתי שטעיתי בפעם ההיא. שבאותו יום, אחרי אסיפת ההורים ההיא, היית צריך שאהיה לצידך, ולא הייתי. ולא חיבקתי אותך כשכל כך היית צריך את זה. ואם מישהו קיבל ציון נכשל זה לא אתה. זו אני. אני נכשלתי בדבר הכי חשוב בחיים שלי, בלהיות אמא שלך. בלהיות הגב שלך, ולהיות זו שמאמינה בך, וזו שזוכרת תמיד לא רק איזה ילד נפלא אתה, אלא גם להגיד לך את זה. והפעם, בניגוד לפעם ההיא, עצרתי באמצע הדרך הביתה, והתיישבתי על גדר אבן, והושבתי אותך לצידי, ואמרתי לך שטעיתי. תשמע, אמרתי לך, אתה הילד הראשון שלי, ואני לא ממש מנוסה בזה, בלהיות אמא. אז אני טועה לפעמים. ואני מתנצלת. אבל אני לומדת. וחשוב לי רק דבר אחד בעולם, שתדע, ילד שלי, שאני לא יכולה להיות מאוכזבת ממך. אתה הרי ילד הקסם שלי. ואין כמוך בכל העולם. ומזל שהיית קבור לי עמוק בתוך החיבוק, ולא ראית איך זלגו לי דמעות כשאמרת לי שאתה אוהב אותי ושזה בסדר, ושכולם טועים לפעמים.

 חמישה דברים על להיות אמא

1. להיות אמא זה לנסות להיות צודקת, ולדעת שלפעמים תטעי.

2. להיות אמא זה לחשוב שתמיד תדעי יותר טוב, אבל לדעת שלפעמים לא תביני כלום.

 3. להיות אמא זה לדאוג, אבל לדעת שלפעמים את חונקת.

 4. להיות אמא זה לפעמים לנדנד, ולפעמים לדעת להעלים עין.

 5. אבל להיות אמא זה בעיקר לאהוב כמו שהם אף פעם לא יוכלו להבין

ומה אני לומדת מכל זה????

שהלוואי שאוּרי שלי לעולם לא יפחד לאכזב אותי.

שהלוואי שתמיד אדע לעמוד לצידו, או מאחוריו ולתמוך.

שהלוואי שתמיד אדע לעזור ולעודד לתמוך ולהיות שם.

שהלוואי שגם אם אטעה (מה שבטוח יקרה..) אדע לומר לאוּרי שלי

"סליחה בן טעיתי."