אני אמא

אורי יצא בפעם הראשונה למחנה קיץ (מחנ"ק - אני לומדת סלאנג חדש!!) של הצופים.

כבר לפני כחודש ידענו שצפוי יום במחנה קיץ.

היו שלוש פעולו בצופים כדי שילדי ג' יקירו זה את זה, ואת הצופים...

בהתחלה הוא בכלל לא רצה ללכת לפעולות של הצופים.

ואז הוא שוכנע.

הלך לפעולות ונהנה.

התחלנו לדבר על המחנ"ק, בהתחלה הוא לא רצה, ואחר כך... החליט שכן.

נרשמנו שילמנו, שוחחנו על הכיף שיהיה, והילד היה מוכן ומזמונן.

אתמול, הוא קיבל רגלים קרות ומצא בערך 350 מליון סיבו למה לא...

הוא יפסיד את הקייטנה של אופק.

הוא לא יודע אם יהיה כייף.

באופק יש יופ סופר כייפי ...

אולי חברים שלו לא יבואו..

ועוד ועוד סיבות.

הבנתי שהחשש מדבר מגרונו של הילד.

והחלטתי שאני המבוגר האראי ואני מחליטה.

הודעתי לאורי שהוא יוצא, ואין לי ספק שיהיה לו ממש כייף.

הבוקר הוא שוב ניסה, מרח את ההתלבשות וההתארגנות,

הבנתי שאני חייבת להמשיך להיות אסרטיבית.

ואנחנו הכנו את שלוקר המים שהוא קיבלת מסבא וסבתא ומלאנו מים.

והכנו את האוכל והחיטפים לתיק...

והוא יצא,

כל היום לא שמעתי ממנו,

כל היום לא ידעתי מה קורה.

האמת היה לי קשה לשחרר,

והרגשתי מאד גיבורה ואמיצה.

ידעתי שזה נכון. נכון לאורי.

בערב כשהם הגיעו לטלפונים שלהם (ייתרון ענקי הטלפון בתיק... ולא ביד של הילד)

הוא התקשר אלי, ואמר לי שלא היה כייף..

כשהתקשר אל מאיר הוא אמר ש... היה כייף...

ואז אספנו אותו.

הילד היה מחוייך ושמח.

עם מליון חוויות.

והמון המון מורלים (למדתי שזה שירים כאלה של עידוד..)

הוא סיפר על המפקד.

וסיפר על המשחקים שהם שיחקו.

סיפר על האוכל שהיה טעים לטענתו.

אורי נהנה!!! כל כך שמחתי שהוא נהנה!

ככשאלתי אותו אם צדקתי שהכרחתי אותו לצאת,

אורי אמר שכן. שהיה כייף וטוב שהוא יצא!

מרגישה מן נצחון,

על החששות שלי,

על הפחד שאני לא עושה נכון.

ידעתי שעשתי עוד צעד לאצמעות של אוריקי.

זהו להפעם,

תחשבו טוביהיה טוב.

אורלי

כשהייתי מורה ידעתי שחדש יוני הוא החדש הכי לחוץ בשנה.

סוף שנה.

מבחנים לכתוב ולבדוק.

תעודות לכתוב לתקן ושוב לכתוב...

מסיבות סיום.

לסגור את כל הפינות של השנה שחלפה לה, 

פתאום זה נראה כל כך מהר שעברה השנה.

חשבתי אפרוש ... החדש הזה יהיה ככל החדשים האחרים בשנה,

אבל לא...

לאורי יש המון אירועים בבית ספר.

ומסיבת סיום, שאני כועד יש לי גם כל מיני מטלות.

בנוסף, השנה אנחנו חוגגים 80 לאבא שלי, אירוע מכובד לכשעצמו.

לקחתי על עצמי את כל מה שצריך להעשות במחשב,

חידון- שאני עושה יחד עם אוראל האחיינית המקסימנית שלי.

מצגת- שמכין אותה שחר המדהים ואני צריכה לעבור לתקן לעצב וכו'.

וספר ברכות, שעיצבתי הקלדתי ובעיקר רדפתי אחרי אנשים שיכתבו ברכות.

כל זה בתיבול של התרגשות רבה, וחום של יוני.

לאחרונה אורי גדל לנו מהר מידיי, ואני מרגישה שאני רבה איתו המון.

האוירה לא נעימה לי ובטח גם לו.

בשבועות החלטתי שזהו.

אני לא נותנת לזה להתדרדר יותר.

אהיה מבוגר אחראי ושלוט בכעס שלי.

וכך עשיתי.

לא הערתי, ולא הארתי.

לא כעסתי ולא רטנתי.

רק עודדתי ומצאתי את הטוב במה שעשה הנסיך שלי.

זה לא היה פשוט, אבל הצלחתי,

ועם זה אורי נרגע, יום שני כשהיינו יחד

כל היום היה כל כך כייף איתו.

הרגשתי שחזר אלי הנסיך, אמנם גדול יותר, עם דעות משלו מחשבות משלו רצונות שלו,

אבל אותו ילד שלי שאני כל כך אוהבת.

באותו יום גם הבאנו את המשקפיים הראשונות שלו,

הוא נראה כל כך מקסים איתם!!! מתוחכם כזה וחכם.

אנסה לצרף תמונה... לא בטוחה שאצליח ישרא מוציא אותי מדעתי לפעמים.

זהו להפעם,

תחשהו טוב יהיה טוב.

אורלי

אורי מרבה לשכוח מחברות בבית.

בכל יום אנחנו מזכירים לילד להכין תיק,

אורי טוען שבודק, ועדיין חסרות מחברות.

בכל פעם הוא חוזר הביתה ומעתיק את הדף למחברת.

ראיתי שזה לא ממש מפריע לו, אז אמרתי לו שעליו להעתיק פעמים כל דבר.

בפעם הראשונה הוא לא שמח אבל העתיק....

ויתרתי לו באמצע... רחמתי על הילד.

פעם שניה שוב ויתרתי, הילד היה אחרי חיסון...

ראיתי שזה לא לעיניין, הוא לא לומד.

היום שוב הילד שכח מחברת הפעם זה היה חשבון.

חזר הילד בשבע מהחוג וישב להעתיק למחברת.

הודיע לי שסיים אז הזכרתי לבנאדם שהוא צריך להעתיק פעמים.

אוריקי עשה אלף ואחד מניפולציות העיקר לא להעתיק...

הוא הביא את הדף מבית ספר וטען שהעתיק.

הוא הפיל את עצמו על הריצפה

הוא סיפר שנפל בבית ספר...

הוא התחנן...

"אנא אמא חוסי עלי..." 

הוא הצחיק אותי כל כך.

הפעם התעקשתי.

והילד העתיק פעמים.

האם זה יעזור.... לא בטוחה, ובטח לא בפעם הראשונה.

אבל לאט לאט כשיראה שאני לא מוותרת לו...

וחוץ מזה קרררררר בחוץ וגשם.

מחר אני חושבת לא לשלוח אותו לבית-ספר.

כייף שאני יכולה להרשות לעצמי.

זהו להפעם.

תחשבו טוב יהיה טוב.

אורלי

מאחלת לכל אחד ואחת מכם

שנה אזרחית נפלאה מצחיקה וכייפית.