אני אמא

ימים עמוסים עברו על כוחתנו.

עמוסים פיזית אבל גם עמוסים רגשית.

הוריי, שניהם ילדי ירושלים, אמי היא דור 5 כאן בעיר הקדש,

עזבו את ירושלים לטובת מודיעין,

עכשיו כל המשפחה המורחבת שלי במודיעין...

היו לנו כמה ימים של אריזות - איזה אוצרות מצאנו בכל מיני מקומות, כמה הסטוריה יש בבתים...

אחר כך היו ימים של אירגון וסידור ואחר כך התרגשות של מעבר, ופריקה.

אני מאד שמחתי למעבר שלהם, לבית שהם תכננו בדיוק כמו שהם רצו מתאים בדיוק לצרכים שלהם,

מתאים בדיוק לאישיות שלהם,

סלון גדול גדול וחדר אוכל נהדר...

ויחד עם זאת היה לי עצוב,

הורי גרו מאד קרוב אלי, לא שהיתי שם הרבה, אבל הידיעה שהם כאן קרוב עשתה לי טוב...

עכשיו אסתגל למציאות אחרת,

ולהם העיקר שיהיה טוב...

עכשיו אני מאד מאד מקווה שגם אנחנו בהקדם נמצא את דרכנו לשם.

למרות שאבא ממש אבל ממש לא רוצה...

ביום שישי היינו בבית- חלומותיי, בכל שנה יש יום הפרקליט ואנחנו הולכים,

השנה היום היה מאורגן אחרת,

היה המון  מקומות עם אוכל, שתיה , פיצות, קפה...

היתה אפשרות להצטלם ולקבל מגנט משפחתי למזכרת, הילדים קיבלו מתנות, וגם העו"ד...

היו יצירות לילדים, ושאר הדברים שבית חלומותיי מציעה.

אוריקי כבר מהבית לבש את בגד הים שלו, והתרגש לקראת היום,

הגענו לשם בעשר  וחצי בערך, קיבלנו מתנות.. ואורי התחיל להנות...

עבר מהאופניים למגלשות ומשם לכדורים.

לקחתי אותו למים וזה הבהיל אותו, למרות שהמגלשה בבריכה הקטנה היתה לו נחמדה, הוא מהר מאד רצה לחזור ליבש.

עלינו למעלה ואז בכלל אוריקי חגג...

רץ לו ממתקן למתקן, שיחק השתולל היה ... ילד, פשוט ילד מאושר.

כל כך כייף לראות אותו ככה.

אחר כך נסענו לראות את הבית של הורי במודיעין.

ומשם בשש בערב חזרנו הביתה לירושלים.

הכנו פנקיאק... אכלנו,

מקלחת לאוריקי וליל מנוחה לאוצר.

בשבת בבקר קמנו ושוב נסענו אורי אנ להורי ואבא נסע לבקר את בנו בתל-אביב.

לקחנו איתנו משחקים, כך שאורי שיחק עם סבא ואני עזרתי לאמא של בפריקה ואירגון,

 הורי עשו משהו חכם והזמנו חברה שפורקת ומסדרת, כך שלא נשארה הרבה עבודה.

אחי הצעיר הגיע עם ילדיו ואישתו ואורי היה מאושר, הגיעו החברים שלו.

בצהרים הלכנו לאחי.

היתה לי הרגשה עוד בירושלים שכדאי לקחת לאוריקי בגד ים,

ואכן אצל אחי הם פתחו בריכה קטנה והילדים היו שם במים בכייף,

אוריקי, כשאראה את שאר ילדי המשפחה נהנים ומבלים במים  גם הוא נכנסישב שיחק ונהנה,

היה קשה להוציא אותו משם.

טוב ששאר הילדים קמו לאכול, כי אז גם אוריון שלנו אכל.

אחר כך אבא ואורי חזרו להורי ואני ואחי הצעיר הלכנו לקנות מקדחה... פטיש.. מברג.

הרי הורי כבר לא כאן על-ידי אין לי ממי לקחת.....

ככה חלפה לה השבת,

חזרנו עם ילד עייף, מקדחה פטיש ומברגים חדשים...

(ועוד כל מיני אוצרות מאחי ומהוריי...)

שיהיה שבוע נהדר,

וקריר!

ביום שלישי היתי בבית ספר,

הלכתי כדי לסדר את הכיתה שלי,

לארגן את חדר מחשבים ולתת את המפתחות.

המזכירה שלנו סיפרה לי שאחותה ילדה,

פגית קטנטונת ומתוקה מתוקה.

מאד התרגשתי (זיוש מזל טוב שוב!!)

מיד הרגשתי שלה אני רוצה לתת דברים ישנים אך טובים של אוריקי.

שאלתי אם היא (האחות..) תרצה לקבל דברים שהשתמשו בהם כבר,

אני יודעת שיש כאלה שלא רוצים במיוחד עם ילד ראשון,

זה אצלי מעולם לא עבד,

 אני מאושרת לקבל בשביל אורי דברים במיוחד אם זה ממשהו שאני אוהבת.

אני אומרת שאם אוריקי ישתמש במה שההוא נתןלו משהו ממנו שאני אוהבת ידבק ם באורי,

הכי מרגש אותי להלביש לו או לתת לו לשחק בדברים של האחינים שלי...

אוי ברחתי קצת...

המזכירה שלנו אמרה שבכיף,

כל כך שמחתי לחזור הביתה ולארגן את הדברים.

המון משחקים... גם למיטת תינוק גם לאחר כך.

מנשא, אוניברסיטה,ליטף לאמבטיה.

ההרגשה היתה כל כך טובה.

עכשיו אני בטוחה שהקטנטונת הזו תעניק להוריה כל כך הרבה אושר,

 כי הרי היא משתמשת בדברים שאוריקי שלנו השתמש והוא ...

אלוף בלהעניק אושר.

כשאני ילדתי כל דבר שקיבלתי עשה לי כל כך טוב בלב,

ועכשיו שנתתי גם הלב שלי היה מלא.

בלי קשר אתמול קניתי לאוריקי המון בגדים מפוקס קידס...

ישל הם 50% הנחה ועוד היה לנו 30% הנחה בגלל יומהולדת שהיה לאבא...

ככה שמקניה של מעל לאלף שקל שלמתי..........

360 שח'.

ככה אני אוהבת לעשות קניות.

יום נהדר!

שבוע מפתיחת שנת הלימודים ולא מצאת את הכוחות לכתוב...

ודווקא היו כמה וכמה דברים שחשוב לי לכתוב כדי שלא אשכח,

אז אתחיל ...

ביום ג' שעבר אוּריקי היה רק שעתיים אצל לאה - יום ראשון אחרי חופשה, אחר כך לקחתי אותו להורי, הוא שיחק שם עם אמא שלי,בין שאר הדברים שהיא הראתה לו היה השבנון, היא סיפרה לו שעשים עם זה קקי ופיפי בשירותים,

כשבאתי לקחת אותו הוא הראה לי את ההמצאה, ובק לשבת על זה עם בגדים, הושבתי אותו, אחר כךהוא בקש להוריד חיתול, והוא התיישב על הישבנון, ישב וישב וישב... ובקש ועוד קצת, ובסוף הוא עשה פיפי וקקי בשירותים, כמובן שחגגנו סביבו.

מאז,

הבאנו ישבנון הביתה,

אבל אוּריקי מסרב לשבת עליו, מידי עם אני מציעה לו אבל הוא אומר שלא, הוא לא רוצה...

העיקר שאת פירצת הדרך עשינו.

אוּריון בן שנתיים ושלושה חודשים, והוא מפחד מהרבה דברים, קראתי בספרים שזה מאד אופייני לגיל הזה.

הלכנו לנו לטייל וראינו עץ שזז ברוח, אוּרי סירב להמשיך ללכת, ברגע הראשון לא הבנתי מה קרה, אחר כך שאלתי אותו מה מפחיד אותו, והוא אמר לי שהעץ ברוש מפחיד, כי הוא זז, והוא יפול עליו...

לקחתי אותו על הידיים, התקרבנו לעץ וחיבקנו אותו וניסינו להזיז אותו ואוּרי ראה שהעץ תקוע הייטב באדמה, ואז ליטפנו את העץ, זהו עכשיו העץ ברוש ואוּרי ידידים טובים.

אתמול חזרתי מהעבודה כעוסה עצבנית מתוסכלת ובוכיה, אוּרי ראה אותי ככה, הסתכל עלי במבט המדהים שלו, ואמר לי,

"אמא אל תצטערי, את יפה, וחמודה

אני אוהב אותך מוני מונים.."

כל כך התרגשתי,

ורק בכיתי יותר כי....

לא מצאתי את הכוחות לקום ולהיות איתו, הייתי כל כך מרוכזת בעצמי.

והוא כזה חמוד מידי פעם בא אלי נתן לי נשיקה חיבק אותי וכל כך הרבה כוחות נתן לי הפצפון הזה.

אני חייבת ללמוד להשאיר א העבודה בעבודה.

סדרנו את המשחקים שלו וראינו כלמיני דברים של תינוקות, אמרתי לו אוּריקי אלה משחקים של תינוקות ואתה כבר גדול אולי ניתן את זה לביבי, והוא הלך להביא שקית לשים את המשחקים, אתמול בא אלינו איזה איש נחמד לו נתנו את מיטת התינוק של אוּרי ואוּרי בגאוה גדולה נתן לו את שקית המשחקים לבייבי, כל כך שמחתי לראות את זה, הילד למד  לתת.

כל כך כייף לראות אותו בונה פאזלים ושר שירים לעצמו, קרוא ספרים לחיות פרווה שלו.

הילד שלנו גדל,

הילד שלנו נפלא.

תודה לכל המגיבים לי, לא הגעתי להחזיר תשובות, מתנצלת.

ליל מנוחה.