זהו, נגמרו החגים.
עכשיו אני צריכה להתחיל למצוא לעצמי חיים...
לחפש עבודה, או עיסוק כלשהו,
כי ככה לא טוב לאופי שלי.
אני צריכה מטרות שלשמן אקום בבקר.
אני צריכה אתגרים.
אני צריכה משימות.
אחרת אני יכולה להשאר ימים שלמים בבית עם בגד בית,
בלי אפילו להתקלח כמו שצריך.
לא רוצה לפול לשם.
אני צריכה עבודה,
כי הסכום אותו אני מקבלת בפנסיה הוא מאד קטן.
אני רוצה לעשות משהו מהבית,
בשעות שנוחות וטובות לי.
אני רוצה אחר הצהרים להיות עסוקה עם אוריקי שחוזר מבית הספר.
להקשיב לו להיות עם יד על הדופק עם מה שקורה איתו בבית הספר.
כיתה א' לדעתי זו השנה החשובה ביותר להמשךף הקרירה האקדמית,
כאן נבנים היסודות
חשוב לי שהיסודות שלו יהיו איתנים וחזקים.
ויחד עם זאת חשוב לי למצוא מה שטוב לי,
מה שמספק ועושה לי נפלא בלב.
מה שאני אקום אליו בכיף.
(וגם יכניס כסף הביתה כי... מה לעשות חייבים)
לא רוצה לפספס את ההזדמנות הזו שניתנה לי.
אני צריכה להגיע ללשכת התעסוקה,
הייתי שם פעם עם אמא שלי, זו היתה הרגשה נוראית.
אני צריכה להגיע לביטוח לאומי.
אני צריכה... וצריכה ... וצריכה.
עדין מבולבלת מחופש האינסופי הזה.
בנתיים מנסה לסדר ולזרוק כמה שיותר זבל,
לארגן את הכונניות, את הארונות את החדרים...
ויחד עם זה לארגן את החיים שלי.
זה לא קל.
אני יודעת שזה טוב.
שזה נכון.
שזה בדיוק מה שאני צריכה כרגע.
והעתיד....
הוא ידאג לעצמו , דרך ההווה שאני דואגת לו.
אני בטוחה שרק טוב יצא מהבילבול הזה,
מהתקופה ולא ברורה הזו.
בטוחה.
חג אחרי החגים נפלא לכולם.
(אשמח לשמוע רעיונות עיצות....)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
