אני אמא

כל כך יפה לראות את ההתפתחות של אורי,

עד לא מזמן, כשהיו באים אל אורי חברים הוא היה פחות או יותר משחק עם עצמו,

לא ממש משחק חברתי,

בזמן האחרון מאד מעניין לראות את תהליך של יצירת קשרים  חברתיים.

מתי הוא גורר מתי נגרר?

איך הוא תופס את מעמדו החברתי?

מה הוא משחק ועם מי?

מה הוא לוקח מילדים אחרים?

מה הוא נותן להם??

גל היא הבת של בד דודי, היא גדולה מאורי ב-5 שנים.

ילדה מדהימה, שאורי מאד מאד אוהב. וגם היא אוהבת אותו.

בכל פעם שהיא באה לכאן, הוא מיד מוציא את כל הכבאיות שלו,

מבקש ממני פירות ועוגיות בצלחת, והם משחקים.

לאחר מכאן הם מאד נהנים לשחק עם האוגרים ביחד,

בדרך כלל אורי קובע את הכללים ואת המשחק שהם ישחקו יחד,

היא מקשיבה וזורמת איתו במשחק שלו .גל היא כמו האחות הגדולה שאין לאורי,

וגל מלמדת את אוריקי כל מיני דברים.

מבינה שהוא צעיר ממנה, וחונכת אותו,

אני מאד אוהבת לראות אותם משחקים יחד.

זה לפעמים משחק של שעתיים ואפילו שלוש.

הראל הוא בנה של עדנה חברה שלי,

הראל כמעט בן חמש,

כך שפער הגילים כאן הוא קטן יותר.

כשאורי משחק עם הראל,

כל הבית הפוך...

הם רצים ממקום למקום,

הם עושית תיטרון בבות, בעיקר של חיות,

עדין הם לא יודעים לצור סיפור סביב הדמיות שלהם.

הם קופים על הספות, מאד מאד פיזיים...

משתוללים בכיף.

כשאורי משחק עם הראל, הראל קובע את הקצב...

ואורי משתתף איתו בכייף.

לאחרונה הוא בקש להזמין חברים הביתה,

אני באמת מאמינה זה חשוב, לתהליכים הסוציאלים שלו.

כנראה שאני צריכה לשבור איזה מחסום אצלי ולהתחיל עם זה,

בטוח יהיה לו נחמד.

שבת נפלאה!

ביום חמישי שעבר היינו באיבחון של מרפאה בעיסוק.

אוורי לא מחזירק טוב את העפרון.

ואני דאגתי, אני הרי יודעת מה זה עלול לגרום אחר כך, בבית הספר.

בקיצור בקשנו ללכת לאיבחון, הגננת מלאה את הטופס, גם אנחנו מילאנו,

וביום חמישי היה היום הגדול,

אני המבולבלת, היתי בטוחה שזה ביום רביעי,

כבר דברת  עם הגן שאבוא לקחת אותו מוקדם וארגנתי הכל...

רק ברגע האחרון שמתיל ב לתארך.. 10/2/2011 היה כתובלי ביומן.

נו, טוף ארגנתי שוב הכל מחדש ליום חמישי,

כמובן שאורי התאכזב שלא באתי לקחת אותו מוקדם כמו שאמרתי לו...

ושמח שכן באתי ביום חמישי.

הלכנו למרכז להתפתחות הילד של מכבי פה בירושלים,

המקום יפפה, מותאם כל כך לילדים, ממש נחמד.

קיבלה אותו מרפאה בעיסוק, שוחחה עם אורי,

- בן כמה אתה?

- אני בן שלוש ושמונה חדשים.

- מה אתה אוהב לעשות?

- יצירה ולשחק בספינה בגן, אני גם אוהב לשחק בסמי הכבאי..

-למה באת לכאן...

אורי לוקח לורד, ומראה לה איך שהוא מחזיק..

- תראי ככה אני מחזיקאת העיפרון וזה לא טוב.

-מי אמר לך??

-אמא...(כולי בושה....)

וככה שוחחו, מה שהדהים אותי זה שאוריקי לא התבייש.

ואז היא נתנה לו לבנות בקוביות, ובקשה לבנות אחריה מה שהיא בנתה.

ולצייר.

אוריקי שיתף פעולה מקסים.

במקביל שוחחה המרפאה בעיסוק גם איתנו.

ואז היא אמרה לנו, הילד בדיוקאיפה שהוא צריך להיות,

הפער המאד גדול הוא בין האינטלגנציה שלו והיכולת הורבלית שהיא של ילד בן-6

לאומת היכולת הפיזית שמתאימה לילד בן שלש ומשהו.

היא אמרה לנו שטוב שבאנו ככה היא יכולה להרגיע אותנו...

אחר כך הלכנו לבית קפה, אורי בקש פסטה עם קטשופ....

הזמנו והוא בקש מהמלצרית לראות איך מכינים את הפסטה,

והיא היתה כל כך חמוד ונתנה לאורי להכנס למטבח ולראות...

תודה למלצרית ב"ללוש" ברחוב הגריפס בירושלים.

בדרך חזרה, במקום להיות  מאושרת שהכל בסדר, שאורי נמצא במקום בו הוא צריך להיות,

ישבתי וחשבתי לעצמי...

בטח יש משהו אחר שלא בסדר...

פתאום,

תפסתי את עצמי ואמרתי,

איזו טיפשה שאני, במקום להיות מאושרת, במקום לשמוח את מחפשת לעצמך דאגות.

ממש טיפשות.

יום נהדר!

זוכרים את סיפור הבמבה ואורי מפורים??

גם אוריקי זוכר...

אתמול בארוחת בקר לאה המטפלת של אורי הכינה להם ביצים, חביתות.

האדון הנכבד, שלא כל כך התחשק לו חביתה

אמר ללאה...

"את זוכרת שאכלתי במבה והיה לי שורף בעיניים?"

"כן" ענתה לאה

"אז אם אני אוכל חביתה יקרה לי שוב ככה." אמר הגאון שלנו.

לא תארתי לעצמי שהוא כזה מתוחכם,

לא תארתי לעצמי שילד שעוד לא בן שלש יכול לעשות כאלה קישורים.

כשלאה סיפרה לי הייתי בשוק,

הרי די ברור לי שמה שהוא רצה זה פשוט לא לאכול את החביתה,

ברור לי שהוא עדיין לא יודע מה זה שקר,

הרי אמרנו לו שיותר לא ניתן לו במבה כי זה לא טוב לו,

והוא בטח חשב שככה "ינצל" מאכילת החביתה.

אבל בכל זאת איך מגיבים?

ובכל זאת חשבתי שצריך להגיב בדרך כלשהי.

דברתי עם אמא שלי,

היא יעצה לי לומר לו משהו כמו שזה עלול להבהיל את לאה,

כי לאה  לא רוצה שהוא לא ירגיש טוב.

היא לא רוצה שיהיה לו לא נעים,

ושאם הוא לא רוצה לאכול משהו הוא פשוט צריך לומר,

לא רוצה,

או אני לא רעב,

או אני רוצה משהו אחר....

כך אמנם עשיתי.

נראה מה יהיה הלאה.

יום טוב!