אני אמא

אתמול השתתפתי בטקס פרישה ממערכת החינוך.

היה נחמד....

זה התחיל בקבלה של פרסומת של בנק מסד, שוקולד בצורת לב וסבון בצורת ורד....

אחר כך נעמדנו בתורים לא מאורגנים ולא מסודרים לקבל תעודת הוקרה ושי.

כאיה למשרד החינוך הכל היה כל כך לא מאורגן...

הם סידרו את תעודות לפי שנת פרישה, ואז לפי סדר הא-ב.

כל כך הרבה אנשים לא זוכרים באיזה שנה פרשו...

כך שהיו צריכים לעמוד בשני תורים שונים האחד לברר מתי פרשו ושני לקבל את השי.

ומורים ... לא יודעים לעמוד בתור והבאלגן חגג.

אז נכנסנו לאולם ענק,

בו היה כיבוד ליאישית לא ממש היה טעים אבל זו אני, מקווה שאחרים אהבו.

לא היו מספיק כסאות לישיבה... 

הכייף היה לפגוש חברות מתקופת העבודה בבית הספר.

ולפגוש את הגננות של אורי שזוכרות אותו קטן והשווצתי במה שהוא עכשיו.

לאחר הכיבוד נתבקשנו ללכת לאולם אחר,

שם נאמו לנו אנשי הסתדרות המורים, 

שאגב במאי מתקיימות בחירות להסתדרות המוריפ ועל כן זו היתה תעמולת בחירות לשמה.

כל אחד דיבר על כמה הוא נפלא ומוצלח..

עד כמה הוא עוזר עזר ויעזור לכל אחד,

וכשמהיא אמרה שזה לא ממש מורגש כי במשכורת שלנו לא עלתה סתמו לה את הפה....

לקינוח קיבלנו את נדב אבוקסיס שהצחיק אותנו כל כך.

יכולת האילתור, היכולת להגיב לקהל במידי...

צחקנו המון.

רוצה לומר תודה על השי, והתעודה והצחוק..

תודה על החברות שפגשתי שם.

חבל שהכל היה רווי בפוליטיקה הפנימית של הסתדרות המורים.

תחשבו טוב יהיה טוב,

שבת שלום,

אורלי

אתמול נפגשנו עם איל שונית ומירה במנל בתל-אביב.

ישבנו לנו הארומה, אכלנו שתינו ויחלקנו מתנות.

קנינו לאיל לחג שני ספרים, לשמחתנו נרשמה התלהבות רבה מהספרים.

אורי קיבל משחק בו יש לחפור בגוש גבס ולגלות אביר שלו חרב ומגם,

בהתחלה אורי לא התלהב, הבוקר בבית שהוא התחיל לחפור, נרשמה התלהבות רבה.

אחרי האכול השתיה והפטפוטים, הלכנו לקבלת שבת של בית-תפילה ישראלי שהיתה בנמל.

כל כך נהננתי, אניאוהבת את המסגרת היראשלית הזו.

הרב תקע בשופר. תמיד השופר מרגש אותי מאד.

ואל מול השמש העוד מעט שוקעת לתוך הים זה היה עוד יותר מרגש.

אחר כך היתה קבלת שבת, מיוחדת לשבת הראשונה של שנת תשע"ה

עם שירי שבת ישראלים וחלקי תפילה מהמקורות.

כשהרב הכריז על תפילה דמומה הוא אמר את העמוד הסידור התפילה המיוחד

הוא הוסיף ואמר שגם תפילה פרטית מהלב טובה באותה מידה.

זה נפלא בעיניי, לא תמיד מה שכתוב הוא נכון לי עצמי, לא תמיד המתפלל יודע לקרוא, 

לא תמיד התילפה מתאימה לאיש/ה מסויים והוא/היא הוזמנו לשאת תפילה משל עצמם.

הזכיר לי את הסיפור הנפלה שלימדתי לא פעם בבית הספר,

סיפור שנקרא "התפילה שבלב" (אני מקווה שאני לא טועה בשם הסיפור)

אני מאד מאד נהננתי, רקדתי וקפצתי עם אוריקי.

בשלב מסויים אורי השתעמם וגלי הים נתנפצו בחוזקה על הקיר

אורי הלך קרוב קרוב והתרטב הייטב.

מכל הלב! והילד היה מאושר, ורטוב...

הילד היה מאושר.

ומה אני צריכה יותר מזה?

אבא אומנם קצת דאג שמא הוא יתקרר ויהיה חולה מזה שנרטב,

והלך לחפש לקנות לו חולצה יבשה, הוא לא מצא.. ובנתיים אוריקי התייבש.

אני קניתי לי דיסק עם שירי התפילה של בית-תפילה ישראלי.

היה יופי של התחלת שנה,

וזה מבטיח שהשנה החדשה תהיה פשוט  נפלאה!

בכל ערב,

אחרי ארוחת ערב,

אמבטיה,

וסיפור או שניים או שלושה, כמה שהילד מצליח לסחוט מאיתנו,

אחרי ששוחחנו על הדברים הטובים שקרו לנו באותו יום

הולכים למיטה.

אבא לוקח את אורי יד ביד, מכניס אותו למיטה מלטף ואומר לילה טוב.

ואז קוראים לאמא שתעשה לאורי טקס...

אני שואלת את אוריקי על מה הוא רוצה לחלום,

לפעמים הוא מבקש לחלום על אמא ואבא,

לפעמים על אירוע שהיה בגן,

לפעמים על הגשם...

אני לוקחת את מקלות הקסם (הלו הם מקלות אכילה...)

ואומרת ברוב טקסיות...

"חלומות רעים חלומות רעים,

לכו לכביסה, לכו לכביסה.

חלומות טובים, חלומות טובים,

באו אל אורי,  באו אל אורי.

שלאורי תהיה שינה ערבה, שלאורי תהיה שינה ערבה."

את הטקסט הזה חיברנו אורי ואני יחד...

הרעיון החמוד שלו היה  לשלוח את החלומות הרעים לכביסה,

אני אהבתי מאד את הרעיון.

ואז אנחנו קוראים יחד "קריאת שמע"

אחר כך אני מזכירה ואוגרים שעליהם לשמור על אורי בלילה.

לפעמים מבקש אורי שנבוא אליו שוב,

אני מבטיחה שבעוד חמש דקות אבוא.

ואכן אחרי חמש דקות,  בדיוק, אני חוזרת לעוד חיבוק.

ואחר כך עוד חמש דקות...

בדרך כלל זה מספיק שהוא ירדם לגמרי.

בבקר,

אורי בא אלי למיטה, ואני שואלת אותו,

על מה הוא חלם,

אני הכי אוהבת שהוא אומר לי שהוא חלם עלי...

שאני מגנה עליו,

שאני משחקת איתו,

שאני מחבקת אותו חזק חזק.

אבל, בכל פעם יש לו סיפור חלום אחר.

ככה אנחנו סוגרים יום, ופותחים יום חדש

שבת שלום!