אני אמא

יש כמה אנשים שהייתי שמחה לתת להם משלוח מנות וירטואלי.

אתחיל באוריקי שלנו,

הייתי בוחרת בשבלו סלסלה שחורה, כי זה הצבע האהוב עליו, מקושטת בצבע סגול, כי זה הצבע האהוב עלי,

בסלסלה היתי שמה:

אהבה, והצלחה אושר ושמחה.

חמלה, רוגע, קבלת של האחר, ובעיקר קבלה שלו את עצמו.

היתי שמה שם בריאות, ויכולת התמודדות עם אתגרים.

אומץ, ואהבת אדם.

כבוד לעצמו וכבוד לאחר.

ושובבות, כי אין כמו ילד שובב.

חיבוק, ומיץ תפוזים סחוט,

וגם מלוואח.

היתי מכניסה שם גם פתק קטן ובו היתי כותבת לו עד כמה אני מאושרת להיות אמא שלו.

עד כמה שמחה הוא הביא לי,

ועד כמה היתי רוצה להעניק לו את העולם כולו.

כל זה היתי עוטפת בצלופן ומעניקה, באהבה לבני הקט.

גם לאבא היתי מכינה סלסה,

שם היתי שמה...

שלווה,

רוגע,

אומץ, הרבה אומץ.

חיוך,

תעוזה..(נראה לי שלא ככה כותבים...)

עוצמה.

פרנסה טובה.

אהבה וחיבוק.

ומשהו מתוק כמו שוקולד חלב פרה שאבא אוהב מאד.

ופתק היתי כותבת,

שאני כאן כדי לתמוך ולכבד, לאהוב ולחבק.

לעצמי היתי מכינה סלסלה ובה היתי שמה...

החלטתיות.

ובריאות המון בריאות.

ואומץ.

וקבלה של עצמי,

ויכולה להרגע,

וכוח המון כוח.

היתי נותנת לי, גם את היכולת לסלוח ולשכוח, זה לפעמים כל כך חשוב.

ועוד סל כביסה ענקי...

וקוסם קטן שמכבס במקומי מקפל ומכניס לארון ושומר אותו מסודר...

לחברה שלי שעוברת תקופה נורא קשה,

היתי מעניקה,

כוחות, ואוזן קשבת.

היתי נותנת לה מתנה סלסלת זהב ובה שלווה ורוגע.

ועוגת שמרים של אמא שלי.

לחברה נפלאה אחרת,

היתי נותנת ילד או אולי ילדה,

שתוכל להעניק לו או לה את כל האהבה שיש בה.

(היא בטח קוראת כאן אז אני אומרת לה שאנחנו מאד אוהבים אותה, ושתשמור על עצמה במסע )

 להורים שלי

היתי מכינה סלסלה בצורת לב,

שמה שם את כל התודות שבעולם.

שמה שם המון בריאות.

ואהבה אינסופית.

לאבא היתי מוסיפה איזה עוגת שיש כזו שהוא אוהב.

ואמא??

אוי זה קשה היא הרי הכל עושה כל כך טעים...

אז אתן לה פשוט שוקולד מריר 60% תוצרת בלגיה או שוויץ.

להורים של אבא:

היתי נותנת סלסה ובה המון המון בריאות, ותודה על העזרה.

מוסיפה עוד משהו מתוק רק כדי שיעשה להם טוב בלב.

יש עוד אנשים,

כאלה שהיתי רוצה לתת להם שכל ישר ותבונה.

רגישות,

סלחנות,

את היכולת להסתכל על האחר ולהבין,

את היכולת לקבל,

את היכולת לצאת מהבועה של עצמם.

שמחה והמון המון כבוד לאחר.

חג פורים שמח. 

שתי תמונות מהבקר,

סמי,

הכבאי הגיבור,

אורי היה כל כך מאושר.

ואחר כך הגיע לגן והיה מבוייש....

במסגרת אירועי פורים היה לאורי בגן אתמול יום הפוך...

הם באו לגן בבקר עם פיג'מות, כרית ונעלי בית,

הלכו לנוח על השטיח, אכלו לחם בשוקולד (דבר שאין בגן הזה...)

שכמובן אורי לא אכל, הוא בקש קוטג'.

(האם זהו בני??? איך יכול להיות ילד שלי ושל אבא שמוותר על שוקולד? אין ספק שיש פה השבחה של הגנים שלנו)

בבקר הוא היה מאד נרגש מזה שלא צריך להתלבש, ושהולכים לגם בנעלי בית.

התארגן והלכנו לגן,

כל הדרך הוא דיבר על זה שזה מצחיק ללכת לגן עם פיג'מה, והאם גם נעמי ואמנון ושאר הצוות יבוא עם פיג'מה,

ושהגענו לגן..........

הילד נעמד דום, ולא רצה להכנס,

היה קשה לו להפרד,

היה לו מזור כל הסיטואציה

בכלל נעמי אומרת שהוא לא רוצה להתחפש בתחפושות שבגן,

באחד הימים הבנים היו לבנות והבנות לבנים,

לקח לה לא מעט זמן לשכנע את אורי להיות רקדנית בלט לשניה קלה.

הוא בהחלט לא רוצה שיאפרו אותו... (הבהחלט זה ציטוט ממנו.)

(נעמי אמרה מזל, עם העור שלו קצת פחדתי לאפר אותו)

גם אני לא אוהבת להתאפר ולהתחפש.

לא מרגישה נוח עם זה.

מעניין עם מחר, כשהוא ילבש את בגדי סמי הכבאי הוא ירגיש בנוח,

אולי הוא ירצה בגדים רגילים.

יאללה אני הולכת לקצר לו את המכנסיים ולחזק את הכפתורים בתחפושת.

בקר טוב!