אני אמא

אבא נסע לאיל.

היינו אצל ההורים שלי ו...

אורי: אמא ישלי רעיון.

אמא: נו מה הרעיון?

אורי: אני מציע שכולנו נגור יחד.

אני: מי זה כולנו?

אורי: אהה אני אסביר לך, אני ואת ואבא ואיל וסבתא שלו ואמא שלו נגור כולנו בבית שלנו.

אני: אבל אבא לא יכול שיהיו לו שתי נשים.

אורי: אז מה? אבל אבא יכול שכל הילדים שלו יגורו יחד. וזה גם יהיה לנו שמח מאד.

אהבתי את תמימות הזו.

את הרצון לסדר את העולם.

את הפשטות של הדברים בעולמו של אוריקי.

בוקר נהדר!

אמרתי לאוריקי שאנחנו צריכים לשנות את השלט על הדלת...

אורי שאל מה נכתוב שם.

אמרתי,

כאן גרים

מאסטר חרבאי (ככה הוא קורא לעצמו)

נחרני הנחרן...(זה אבא.)

ואורלי.

אורי אמר לי,

לא זה לא טוב,

נכתוב..

כאן גרים

מאסטר חרבאי,

נחרני הנחרן

ונסיכה.

איזה כייף לי, אני נסיכה!!! 

ביומיים האחרונים ירד לגמרי החום,

אורי התחיל לאכול,

אורי אתמול הלך לגן, התקבל מדהים ע"י חבריו שהתגודדו סביבו ואמרו לו שהתגעגעו,

ושאיזה כייף שהוא חזר לגן.

גם הצוות קיבל אותו בנשיקות.

אבל מה...

הוא השתעל נורא נורא.

כאב לשמוע אותו.

הוא התלונן על כאב בטן,

ולא ממש שיתף פעולה בגן.

וכשהגיע הביתה היה גמור מעייפות.

שיחק קצת ראה קצת טלוויזיה,

אמבטיה,

ארוחת ערב...

ועוד בזמן הסיפור הילד נרדם.

אנחנו ראינו את התוצאות הסופיות של בדיקות הדם,

והחלטתנו לא להתייעץ עם0 האינרנט, אלא עם הרופאה המקסימה שלנו.

היא התקשרה בערב,

ואחרי שראת את תוצאות הבדיקות ושמעה מאיתנו שאורי מאד משתעל,

בקשה שנביא אותו אליה בבקר.

קבענו תור....

נכנסנו אליה והיא כמובן שאלה אותו,

הוא הסביר לה שהוא משתעל וכואב לו בבטן, והצביע על הצלעות...

היא בדקה,

ואמרה...

"צילום ריאות - אני חטוששת מדלקת, זה גם יסביר את כל תוצאות בדיקות הדם..."

אץ ורץ אבא עם אורי לקופת חולים...

עשו לאורי צילום,

ואכן, דלקת ריאות,

לא פשוטה.

אז עכשיו הילד שוב בבית,

עם אזניל, לפחות זה רק פעם ביום.

לשמחתנו אין לו חום.

ורק השיעול הזה.......................................

מי יכול לומר לי

מתי זה כבר יגמר.

ערב נפלא לכולם.