אני אמא

ביום חמישי יקבל אורי בחוג הקפוארה שלו חגורה ראשונה.

היום היה להם שיעור מיוחד עם מדריך חיצוני,

וגאטו המדריך מדד  לאורי חגורה לקראת הבצ'יזאדו (טקס הענקת החגורות..)

ואז, אמר לנו המדריך, שמעכשיו לאורי יש כינוי בקפוארה.

והוא נקרא - ואלנצ'י.

כששאלתי לפירוש השם אמר לי גאטו שהפירוש הוא אמיץ....

שמחתי, מתאים לאוריקי שלי להקרא אמיץ.

נסענו חזרה הביתה אחרי החוג, 

אמרתי לאוצר שמעניין איך גאטו בחר את הכינויים, כי לו , לאורי מאד מתאים להקרא אמיץ.

אמא אמר אורי, בקפוארה אני אהיה ואלנצ'י אבל בבית אתם יכולים לקרוא לי עדיין אורי....

בשבילי הוא תמיד אורי שלי האמיץ והמקסים.

ערב נהדר!

יש כמה דברים שרציתי שתדע, עלי

שאני כל כך רוצה בית מסודר ומאורגן, אני מקנאה באנשים (נשים בעיקר...) שהבית שלהם מתוקתק, כל גרגר אבק במקומו,

שלא נדבר  על כל חולצה, מכנס או זוג נעליים.

אצלי יש באלאגן תמידי שאני מאד מאד לא אוהבת ומאד לא יודעת איך להשתלט עליו.

אני מתביישת בו, ולכן נמנעת מלהזמין לפה אנשים.

הבית שלנו קטן ועמוס ספרים, צעצועים, וכביסה שלא מוצאת את מקומה...

מתסכל אותי על אמת.

אני חולמת לעזוב את ירושלים, כבר לא אוהבת לגור כאן.

לא אוהבת את האווירה של העיר.

לא אוהבת את ההרכב האנושי של העיר.

אבא לא מוכן, הוא אוהב את ירושלים.

אוהב את האויר כאן (נו טוב בחורף כיף כאן.... אבל בקיץ??? חםםםםםםםםםםםם)

הוא אוהב את האבן הירושלמית.

לפני שהכרתי את אבא היתי ממש על סף עזיבת העיר,

ואז הכרנו... והריתי.. and the rest is history...

רק כשאני בלחץ אטומי אני מתפקדת, אני מתכננת הכל בראש,

ואז בשניה האחרונה אני עושה....

אני מלחיצה את כל העולם ונלחצת בעצמי,

אבל ביצוע.... רק בשניה האחרונה ואז זה יוצא בדרך כלל טוב.

אני עובדת קשה על לקבל את הדברים הלא מושלמים.

נלחמת בלקבל את הסכרת,

לקבל את הימים האלה שקשה לי אפילו להרים ראש.

לקבל את זה שאני פשוט לא יכולה כי כואב כי מציק כי לא נעים....

אני נלחמת בדאגות, שלא תמיד יש לי מה לעשות בעיניין.

אני בדרך כלל משיגה מה שאני רוצה,

רק זה בקצב שלי...

שהוא שונה לחלוטין מהקצב של העולם.

אצלי דברים נעשים בדרך שלי,

לא סתם בחרתי בשיר I did it my way

(כן אני יודעת שהמקור הוא של פרנק סינטרה אבל אני אוהבת את אלביס.)

כרינגטון בסלולרי שלי.

סוף סוף גם לי יש smart phone...

אני לא אוהבת את הצליל של הרדיו דיסק שלנו ולכן ממעיטה לשמוע מוזיקה.

אני מאד מאד אוהבת להקשיב לרדיו.

ואפרופו מוזיקה אני קונה דיסקים ולא צורבת.

כך גם עם די וי די.

אני אוהבת צבע סגול, היאה שלנו -סגול

מסחטת המיץ- סגולה.

המטרפה גם היא סגולה, והמצקת....

יש לי המון בגדים סגולים.

שתהיה שבת מופלאה. 

החלטנו אבא ואני שאנחנו רוצים להצטרף לקבוצת הורים.

הקבוצה החלה בשבוע שעבר, ביום ד'.

אז אמרנו לאורי שאבא ואמא הולכים, ודוד שלו אח של אבא בא לשמור עליו.

כשאמרנו לאוריקי שאנחנו רוצים ללכת בערב בלעדיו, אורי לא ממש הבין את העיניין.

ושאל למה אנחנו הולכים.

סיפרנו לו שנלך לפגוש עוד הורים ונלמד מהם ונלמד אותם איך להיות הורים יותר טובים בשבילו.

אוריקי הסתכל עלינו בתדהמה ואמר, בדמעות בעיניים..

"אבל אמא אתם כבר ההורים הכי טובים בעולם אתם לא צריכים ללמוד יותר."

אמרתי לו שאני שמחה שהוא חושב שאנחנו הורים נהדרים וזה רק מחזק את זה שאנחנו צריכים ללמד הורים אחרים,

וחוץ מזה בטח גם ההורים האחרים הם הורים נהדרים, ויהיה לנו כייף ביחד.

דוד של אורי שמר עליו בשבוע שעבר ואורי שמח מאד יש בנהם קשר מקסים.

השבוע הוא לא יוכל להיות עם אורי.

אז בקשתי מהשכנה שלנו שתשמור עליו.

עכשיו סיפרתי לו שמחר אנחנו שוב נלך ותשמור עליו השכנה שלנו שהוא אוהב מאד,

אורי שוב היה עצוב, למה לא תקחו אותי,

הסברתי לאורי שכשהוא והחבר שלו מהגן רוצים לשחק ביחד הם מבקשים ללכת לחדר הכחול (בגן יש חדר עם שטיח כחול)

ושם הם משחקים משחק שכייף להם יחד.

שאלתי אותו מי הוא חשב החבר הכי טוב שלי,

אורי ענה אני.....

אמרתי "נכון מאד וגם אבא הוא חבר הכי טוב שלי, ואני רוצה להיות עם אבא במקום שכייף לנו יחד."

אורי הסתכל עלי ואמר לי,

"אמא כשתגמרו ללמד את כל ההורים להיות נהדרים כמוכם אז לא תלכו יותר??"

"כן אורי," אמרתי לו "כשנסיים ללמור וללמד נחזור הביתה לאורי כי החבר הכי טוב וגם הבן שלנו הוא אורי שלנו והכי כיף לנו בבית"

ןחוץ מזה היום ראיתי כמה הילד שלי גבהה... הוא הצליח להלדיק את האור בלי לטפס על שרפרף....

איזה כיף!!!

ליל מנוחה!!