אני אמא

יום ראשון  בשבוע שבין שואה לתקומה

עשרת ימי תודה.

1. בתוכנית של "משפחה גרעינית"

בגלי-צה"ל בצהרים, דיברו על עשרת ימי תודה,

    הימים האלה מיום השואה עד יום העצמאות הם ימים של תודה.

    אני אוהבת את הרעיון.

2. כמה וכמה טלפונים ואני מקווה שאנחנו מתחילים לעלות על דרך המלך.

3. מזג אויר כלבבי.

4. קיבלנו הודעה באופק על קייטנות קייץ. נראה ממש נחמד מסקרן וכייפי.

5. כוס קפה נטול קאפין עכשיו בערב... שכחתי שקניתי כזה קפה.

ערב נפלא,

תחשבו טוב יהיה טוב,

אורלי

יום ראשון.

חול המועד פסח.

1. התכנסנו אוחתי אחי ואני עם משפחתנו ביער בו-שמן לעשות פוייקה של פסח.

2. מצאתי מתכון חביב של פיתות על הסאג' כשרות לפסח, אלעד האחיין שלי טען שהן טובות יותר מהפיתות כל השנה.

3. אורי הצליח להתגבר על הרתיעה שלא נאמר פחד שלו מכל מיני יצורים וחקרים הבטבע, אני כל כך גאה בו.

4. הכי כיף בעולם לחזור הביתה מסריחים מאש .. והמים בברז חמים ונעמים, אחד היתרונות היחידים של הקיץ.

5. גם אחותי אהבה את השרשראות שלי, ובאהבה רבה נתתי גם לה לבחור ולקחת לעצמה מהתכשיטים שעשיתי.

6. לאורי שלי יש הסתכלות מדהימה וראיה של האחר כל כך חדה וברורה, אני כל כך אוהבת את זה. כל כך אוהבת אותו.

זהו להיום,

תחשבו טוב, יהיה טוב!

אורלי

פוסט חדש בבלוג של אורי שמאד מאד ישמח לתגובות.

אתמול כשחזרנו ממודיעין ב-9 בערב בערך,

על כביש 433  נזרקו 3 בקבוקי תבערה,

אבא נהג וראה את הבקבוקים עפים,

אני בדיוק חיפשתי שיר בטלפון...

דקה אחרי זה אנחנו עברנו שם.

התקשרנו למשטרה הבטיחו שידווחו.

כשהגענו למחסום  אמרנו גם לחיילים...

כבר דיווחו להם הם אמרו לנו.

לשמחתי אוריקי היה חצי ישן, ולכן לא בדיוק הבין מה קרה.

היה ממש מפחיד.

היום,

אחר הצהרים, אבא ואני צופים בסרט,

והופ אזעקה.

מפחיד.

רצנו החוצה,

בחוץ היו כל השכנים.

כמה דקות...

וחזרה הביתה,

הפעם לא הצלחתי להרגע,

ממש לא הצלחתי,

עוד הרבה זמן אחרי הלב שלי פועם בחוזקה.

רסקיו לא בדיוק עזר,

חיבוק של אבא ואורי החזירו לי את הנשימה,

אבל הפחד ...

יוו 

כמה שזה מפחיד.

מתפללת שיהיה שקט במדינה הזו שלנו.