אני אמא

אתמול בילנו אבא אורי ואני בזאפה בירושלים.

הלכנו לראות את יהונתן גפן לילדים במסגרת פסטיבל ישראל שנערך בימים אלה.

היה כייף אמיתי,

כייף לי לקחת את אורי לראות את הכבש השישה עשר,

כייף היה לי לשיר ולהכיר את כל השירים.

כייף היה לי לראות את יהונתן גפן.

כייף היה לי לעקוב אחרי אורי, הבעות הפנים שלו,

בשבילו זו היתה ההופעה הראשונה שאינה הצגה, במקום כזה כמו זאפה. (האמת זו גם הפעם הראשונה שלי בזאפה ירושלים...)

אכלנו שם ארוחת צהרים, הבנים קינחו בפאי תפוחים עם גלידת וניל.

אורי בהתחלה טען שהוא לא רוצה ולא נהנה,

אחר כך, ראיתי את הפנים שלו מרותקים לבמה, 

ובסוף כדרכו , בקש אורי להגיד תודה ליהונתן גפן.

תקרבנו לבמה אבל יהונתן גפן הלך אל מאחורי הקלעים,

אורי ניגש לאיש הבמה ואמר לו שימסור ליהונתן גפן תודה על ההצגה כי היא היתה מאד יפה.

וגם הראה לו את הספר הכבש השישה עשר שהבאינו איתנו.

איש הבמה אמר לנו לחכות מעט ואז יהונתן גפן יצא ואורי יוכל לומר לו בעצמו.

חיכינו והכניסו אותנו אל מאחורי הקלעים.

אורי הראה ליהונתן את הספר שלו, ויהונתן חתם לו עליו,

אורי אמר לו שהוא אוהב את השירים שלו ויהונתן אמר לו שהוא שמח.

צילמתי אותם...

לצערי התמונות לא יצאו משהו.....

אני כל ההופעה שרתי ונהנתי וזאת למרות שלא היה לי כמעט בכלל קול,

הגרון כאב לי מאד.

כששרו את הילד הכי קטן בכיתה, נזכרתי שלפני המון שנים,

כשהייתי מורה צעירה בבית ספר שבו אני עובדת עד היום,

חינכתי כיתה א' ואת מסיבת סוף שנה עשינו סביב שיריו של יהונתן גפן.

נזכרתי באותם ילדים קטנים שחלקם כבר הורים...

חשבתי על אותה קטנטונת שעמדה על כסא וזייפה "הייתי הילדה הכי קטנה בכיתה..."

החמוד ההוא ששר וקפץ "מי שמביט בי מאחור..."

באותה השנה קיבלתי מההורים מתנה את סיפריו של גפן.

עכשיו בית ספר שלנו נסגר.

זה היה לי מן סגירת מעגל כזו..

תחילת הדרך  בבית הספר וגם סופה.

שבוע נהדר שיהיה לכולנו. 

אתמול, 28 במאי היה יומהולדת השישי של אוריקי.

אורי כל כך חחיכה מאד ליומהולדתו, חדש שלם מידי יום הוא סימן 

בטבלה שהכין עד שהגיע היום המיוחל.

אתמול הוא קם לצלחת ממתקים והמון בלונים בחדר שלו,

לצלילי שירה שלי ליום הולדת שמח.

אמרתי לאורי שיש אנשים שמאמינים שילד יום ההולדת מברך משהו אז הברכה מתקיימת,

אורי המתוק ברך אותי ואת אבא. מרגש הילד הזה.

אוריקי התלבש, והלך לגן עם בלון אחד מהמבחר שהיו לו בחדר,

ובגן שרו לו שירים ושמחו אותו.

בצהרים כשבאתי לקחת אותו הבאתי לכל ילדי הגן ארטיקים,

אוריקי הופתע וכל כך שמח...

ואז באנו הביתה ונסענו לברית של האחיין החדש שלי,

(ויקרא שמו בישראל רועי) אורי סיפר לכולם שהיום יום ההולדת שלו ושהוא בן שש,

כולם כמובן איחלו לו יומהולדת שמח,

אחי וגיסתי המקסימים קנו לו עוגה, והאחיין הגדול שלי, עמית, אירגן את כל הילדים לשיר לאורי,

אוריקי מאד הופתע, ושמח כל כך.

מהברית הלכנו לחנות צעצועים וקנינו לילד מתנה, משחק שנקרא מודולאר,

שהוא בעצם בנייה של כל מיני מסלולים למכוניות.

חזרנו הביתה  שמחים וטובי לב....

החגיגה בגן תהיה ביום א הבא, ובבית קצת מאוחר יותר...

ולאורי שלי אני אאחל,

את כל הטוב והשמחה,

את כל האהבה וההצלחה,

אני אמשיך ואאחל שכל דלת שתפתח תהיה סיפור הצלחה,

תודה לך אוריקי שלי שאתה הילד שלי,

תודה שהענקת לי את התואר המדהים הזה אמא,

תודה על כל חיבוק,

תודה על כל רגע ורגע שאני מבלה איתך.

אתה בדיוק הילד שכל חיי רציתי.

ושוב כמו בכל שנה אני מקדישה לך ילד שלי את השיר

של רמי קליינשטין שתהיה צעיר לנצח.

שישמור אותך האל ויגשים משאלתך ...

שתיגע בכל כוכב ...

אוהבת אותך ילד שלי עד השמים ובחזרה אין סוף של העולם של כלבלבי פעמים...

(אורי טוען שבעולם של כלבלבי האינסוף גדול יותר..)

ערב טוב!

ירדנו היום עם האופניים.

בדרך הביתה אורי לא הצליח להשתלט על האופניים בירידה, 

זאת למרות שהוא עשה את זה המון המון פעמים.

הוא נתקע בקיר, וקיבל מכה מאד  חזקה בחלק העליון של הרגל.

לשמחתי הרבה הוא לא עף מהאופניים.

הוא כל כך בכה.

רצתי אליו חיבקתי אותו, אמרתי לו שאני מבינה שזה מאד מאד כואב.

לאט לאט הוא נרגע, ואז בקשתי שתיאר חי בדיוק מה קרה.

אורקי תיאר ואמר לי, אני לא יודע למה לא הצלחתי להשתלט על האופניים.

הסברתי שזה קורה. ושכנעתי אותו לעלות שוב על האופניים, ובכל כמה צעדים אמרתי לו לעצור,

להראות לאוריקי שהוא כן שולט...

הרי אם הוא כמוני אז אחד הדברים הכי מפחידים הוא איבוד שליטה.

ככה ירדנו לכיוון הבית, אורי כל הדרך המשיך לרכב על האופניים ורטן שכואב לו.

הגענו הבעיה הסתכלתי על המכה, אכן היה שם כחול.

אורי להתרחץ ואחר כך מרחנו משחת טראומייל Traumeels 

משחת חובה לדעתי בבית עם ילדים.

עכשיו אורי הלך לישון ולפני כן הוא אמר לי שכבר הרבה פחות כואב לו.

האמת, מאד מאד נבהלתי מפחיד לראות ככה את הנסיך שלנו בוכה וכואב.

אני שמחה שזה עבר בטוב.

ליל מנוחה!!!