אני אמא

אתמול קיבל אורי תעודת מחצית.

יש לו תעודת נפלאה. (הלוואי שרק ימשיך כך.)

מזה זמן מה אמר לנו אורי שהוא יוזמן למנהלת איתנו יחד לקבל תעודה,

ושאנחנו נצטרך להצטרף אליו.

הגענו לבית ספר באיחור של כמה דקות וראינו את הילד רץ לעבר חדר המנהלת.

מה קרה שאלנו, אורי אמר אני צריך לקסל תעודה מהמנהלת. 

ההתרגשות היתה בעננים. 

על יד חדר המנהלת היו עוד ילדים הכיתה של אורי ומכיתות אחרות שבאו לקבל תעודה.

עמדנו וחיכינו לתורונו.

לבסוף נכנסנו,

אורי היה במבוכה רבה, ישב על הכסא שאנה המנהלת בזמינה אותו לשבת,

היא נתנה לו את התעודה, הוא קרא אותה בכל רם.

תעודה הערכה בתחום החברתי נכתב שם,

על יחס מכבד לחברים

על חריצות  ועבודה בכיתה.

קריאת ספרים.

התרגשתי מהמעמד. כמעט כמו אוריקי שלי.

הייתי כל כך גאה בבן המקסים שלנו.

זו התעודה של אורי.

אורי אנה המנהלת והתעודה.

הגענו הביתה קראנו את התעודה, והתמלאנו גאוה.

וכפי שתכננו נתנו לא טלפון סלולרי. (זהו מכשיר שקיבלנו מאחי, וקו שרכשנו לנסיך...)

הילד היה בעננים.

לא הפסיק לומר תודה, לחבק ולנשק אותנו.

הסברתי לו שזה שהוא תלמיד נפלא ברור לי,

מה שאותי ריגש מעל להכל זה שהוא חבר טוב, שעוזר לחברים.

זה שהוא רגיש ואוהב.

זה שאת הטוב שבו הוא מפזר לעולם.

על כך גאוותי.

שיהיה שבוע נפלא!

העולם כולו צהוב, מלא אבק וחול.

(הנה עכשיו התחיל לרדת גשם ומלכלך לנו את החלונות..)

הבוקר אורי קם עם קצת קוצר נשימה, נתתי לו משאף, הילד נרגע,

החלטתי לקחת אותו ללימודים, ולתת לו את המשאף ליתר בטחון.

הגענו לבית ספר, נכנסתי למורה והסברתי איך להשתמש.

כבר היתי ממש בדרך החוצה כשבא אלי המורה שלהם ואמר ובצדק שהם לא יכולים לתת לאורי תרופות בלי אישור רפואי.

ולכן או שאקח אותו הביתה או שאקח אץ התרופה.. או שאורי יקח בעצמו את המשאף. 

חשבתי מספר דקות, שוחחתי עם אורי ו... לקחתי אותו הביתה.

שמחתי להיות איתו בבית.

בבית הסתכלנו על האתר המשפחתי שלנו וגילינו את השמות החוזרים על עצמם.

תמונות ישנות של אמי כשהיתה ילדה.

תמונות של סבי וסבתי, ישבנו יחד בערך שעתיים....

אחר כך נסענו לקנות תחפושת, 

היתה התלבטות רצינית, והתייעציות עם בעל החנות בזאר הפסגה - אסי,

ואז התברר שהתחפושות אחת פלוס  אחת... אז לקחנו שתיים.

הילד היה בעננים.

אנחנו כבר מוכנים לפורים....

יום קסום!

היום, קראתי לאורי את הפוסט על הברית שלו.

תמיד אמרתי שיבוא יום ואורי יקרא את הבלוג...

עכשיו הם לומדים על המשפחה שלהם, מאיפה הם באו, מהו מקור שלהם - במולדת.

ובתורה הוא לומד על הברית בין אברהם לה'.

וכך שני הנושאים מתקשרים זה לזה.

אז אנחנו עסוקים בלמצוא דברים שעוברים מדור לדור, מסתבר שיש לנו בבית הרבה  כאלה.

עסוקים בלראיין את הסבים והסבתות.

ואורי בחר לראיין גם  את סבתא של איל, שלדבריו היא גם קצת סבתא שלו.

עסוקים בלשמוע סיפור על מה היה, ומה קרה, ואיך...

מאד מסקרן ונחמד.

מצאתי בארון את הבגד שלו מאז,

את הברכות שכתבו לנו

ואפילו את הסכין בה השתמש שי עובד המוהל שמל או אוריקי.

והיום בפעם הראשונה קראתי לאורי מהבלוג-

הוא ישב עם עניים פקחות וסקרניות,

זה הרי הסיפור שלו

הרי הבלוג הזה הוא בשבילו.

יום קסום.