בסוף שבוע האחרון חגגנו לאיל בר-מצווה.
אמנון דוד של אורי הגיע משוויץ לחגוג איתנו וכבר זו היתה שמחה בפני עצמה.
בארבע מילים...
היה מרגש עד דמעות.
התחלנו את החגיגה ביום שישי, בקבלת שבת מיוחדת בבית-תפילה ישראלי בת-אביב,
לכבודו של איל.
בתפילה עצמה ישנהו קטע של תודה, אנשים אמרו על מה הם מודים.
עזרתי אומץ והודתי לאיל שונית ומירה שקיבלו אתי למשפחתם,
זה הרי לחלוטין לא ברור מאליו.
ואורי הודה על כך שיש לו כזה אח נפלא שהוא כל כך אוהב.
איל כותב שירים מדהימים,
אחד השירים שהוא בעצם הדרשה של איל, הולחן ע"י שלמה גרוניך,
שכיבד את איל בנוכחותו ושר את השיר.
אורי ניסה כמה שיותר להיות ע"י אחיו, שמחתי על כך.
היתה המון שמחה תודה והודיה באויר.
התפילה בכלל היתה מלווה בשירה נגינה ובהמון שירים יפים, והרבה מאד שמחה.
לאחריה הלכנו לאכול, וחזרנו לירושלים לשנת לילה לקראת היום המרגש שלמחרת.
כבר די מזמן ראה איל עוגה שהכנתי לבר מצווה אז הבטחתי לו שלבר המצווה שלו אכין גם לו עוגה,
ככה בבוקר נסענו במצב עוגה, (מצב הדורש נסיעה זהירה במיוחד שמא העוגה תנזק..) לתל-אביב.
הגענו מוקדםן מה שאיפשר לנו להתמקם במקום טוב.
היו בבית-התפילה המון אנשים, חלקם אף נשארו בחוץ מקוצר במקום.
כיבדו את הסבאים והסבתות בעליה לתורה,
הם גם סיפרו בהרבה מאד התרגשות על המורשת המשפחתית שהם קיבלו מהורהם, ושהם הנחילו לילדהם,
שהנחילו לאיל...
איל קרא בתורה, כל כך יפה ומרגש,
לעיטים מהר יותר ולעיטים לאט יותר,
בקול רם, ובהמון כוונה.
לא נשארו עיניים יבשות, כולל זה של הרב, ושל החזנית.
אורי הכין לאיל שיר אותו שר בסוף הטקס, אוריקי היה כל כ ך נרגש, ועמד כמו ענק לפני כל הקהל המדהים הזה,
משון מה מי שהיה אמור לוות את אורי בנגינה לא קיבל את התווים ומזל שאמנון דוד של אורי,
שהוא פסנתרן נפלא לקח את הקלידים לידיו ולווה אותו בכזו עדינות, אוריקי זכה להמון מחיאות כפיים.
אחר כך שרו גם הדודנים של אורי ואיל לכבודו את השיר גולית, עם תנועות מקסימות,
כל הקהל שר איתם.
בין האורחים בבית התפילה היה גם רוני קובן שהביא את סיפורו של איל לעובדה, שנראה אדם כל כך מקסים,
לא פלא שאיל התחבר אליו.
פגשתי שם גם את ציפי גון-גרוס שבעצם גילתה את איל.
היא אמרה לאורי: שרת נורא יפה"
ואורי ענה לה: "לא אומרים נורא אומרים מאד... ככה סבתא שלי אמרה"
(תגידו לי מאיפה החינוך של הילד הזה?? מי חינך אותו????)
ציפי גון-גרוס אמרה לו "אתה צודק באמת צריך לומר מאד..."
קשה היה להפסיק להתרגש מהיום הזה,
עוד הרבה שעות אחר-כך הרגשתי כמיות אדירות של אנדרנלין בגוף שלי.
זהו היתה חגיגה לנשמה חגיגה ללב.
הלוואי שאיל יהיה מאושר תמיד,
הלוואי שכל מה שהוא חולם עליו אכן יקרה לו.
הלוואי שכל הברכות שברכו את איל יתגשמו לו.
ואני אגיד לך איל,
שאנחנו מאד אוהבים אותך,
ומאחלים לך את כל הטוב שבעולם,
את כל השמחה והאהבה.
את כל ההצלחה.
שתצליח לעמוד בכל האתגרים שהחיים יציבו לפניך.
אוהבים אותך עד השמים וחזרה
אורי אבא ואני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי