אני אמא

בווטאפ המשפחתי שלנו, כתב לנו אורי...

סליחה.

ובעל-פה הוסיף,

סליחה שהרגזתי,

סליחה שלא הקשבתי,

סליחה שעצבנתי.

אני רק רציתי לומר לו ...

תודה,

תודה שהארת את חיי.

תודה שאתה נותן בי אמון.

תודה שבחרת בי להיות לך לאמא.

תודה שאתה הילד שלי.

ובכל זאת התרגשתי מהסליחה של אוריקי שלנו.

זהו להפעם.

תחשבו טוב יהיה טוב.

דרופבוקס

(ישראבלוג לא אוהב את השם הזה נראה לי)

כן אני יודעת שזה חכם.

כן אני יודעת שזה נוח...

לא אני לא מצליחה להבין את זה...

לןא מצליחה לשתף.

לא מצליחה לשמור.

ו...

אין לי סבלנות לשחק בזה.

זהו להפעם.

תחשבו טוב יהיה טוב.

(מאמינה בזה גם ברגעי תיסכול)

אני אוהבת את הימים האלה, ימי החג.

אוהבת את המשפחתיות.

אוהבת את הביחד.

אוהבת את האוכל...(ומנסה לשמור לא להגזים)

אוהבת את המחשבות על  מה שהיה ומה שיהיה.

אוהבת את הסיכומים, ואת ההבטחות הקטנות לשנה החדשה.

זוכרת ימים אחרים.

שהחגים היו בשבילי סיוט.

לפני אבא ואורי.

לפני שהיתי שלמה איתי.

לפני שהשלמתי עם עצמי.

ימים שחשבתי שכל נגדי והכל מתמוטט.

ימים שלא ראיתי אור.

לפני תשע שנים, בתקופה זו חשדתי שאני בהריון.

היה לי מוזר בגוף.

היתי מאושרת, ומפוחדת במקביל.

לעולם, לעולם לא אשכח,

הלכתי לענת ויוסי חברים שלי ביום ראש השנה -

ספרתי לענת הגוף מוזר...

היא כבר חגגה את מה שאני עוד לא העזתי בכלל להאמין ולחשוב עליו.

כמה ימים אחר כך, הבדיקה הביתית חייכה אלי חיובי.

ובדיקת הדם רק אישרה בחיוך מאושר.

ומאז.

החגים אהובים עלי במיוחד.

אז מכאן אני מאחלת לכל אותם אנשים שהתקופה הזו בשנה קשה לו במיוחד,

שהלוואי שבשנה החדשה התהפכו היוצרות, והחלגים יהיו חביבים עליכם.

וכל מי שכיף לו ונעים לו ..

זכרו זה לא מובן מאליו.

זהו להפעם.

תחשבו טוב יהיה טוב.