אני אמא

שוב פיגוע.

הפעם שניים בשכונה בה אנחנו גרים.

אני פוחדת.

מאד פוחדת.

זהו,

ועדיין אני מתעקשת...

נחשוב טוב יהיה טוב.

(כן אני קצת הרבה תמימה..)

גשם משמח כל כך בחוץ היום.

ובכלל בלי קשר-

כל היום רדיו דולק.

כל שעה שעתיים דיווח על פיגוע אחר.

מפחיד.

בפעמים הקודמות שהיינו במצבים כל כך מלחיצים

אוריקי היה צופה יחד איתנו בטלוויזיה,

היה נכנס לחרדות נוראיות.

הדמיון והחכמה שלו עבדו שעות נוספות, והוא לא הצליח להבין ולעכל את המתח.

עכשיו למדנו.

הטלוויזיה לא נדלקת.

אנחנו שומעים מוזיקה.

והאמת גם לי טוב יותר.

ועדיין זה מפחיד.

זה כבר לא רק בירושלים.

זה רק לא בערים המעורבות

זה בכל הארץ.

פשוט בכל מקום.

זהו להפעם.

וגם היום...

תחשבו טוב יהיה טוב. (וכי יש לנו ברירה אחרת?)