יום הולדת שלי עבר, ואיתו נסיעה ממש כייפית לים-המלח.
היינו במלון לוט המקסים.
אוריקי דירדר את ממוצע הגילאיים שם באופן דרמטי.
יום אחד טיילנו בעין גדי.
יום שני עשינו בטן גב-או אולי גב בטן במלון עצמו.
נהננו מהבריכה, כן בסוף נובמבר עם בריכה חיצונית מחוממת קלות זה ממש כייף.
ומאד מאד נהננו מהים עצמו, אוריקי נכנס למים שרף לו מאד, יצא שטף את עצמו וחזר למים...
הפצעים הגלידו, ואפילו הגירודים מהאטופיק דרמטיטיס שלו נעלמו.
וביום האחרון, בדרכנו הביתה עברנו בחנות התכשיטים, קיבלתי משני הגברים שלי טבעת כל כך יפה,
אחר כך נסענו למצדה, עלינו ברכבל, אני פחדתי... ניסיתי בכל כוחי לא להראות את הפחד...
אורי אהב את הנסיעה הזו, וטען שהרכבל איטי מידיי לטעמו.
סיפור מצדה היה לנסיך שלנו מאד קשה.
"מה הם לא ידעו שיהיה לנו מדינה? מה למה הם הרגו את הילדים? מה פתאום להרוג....."
כן סיפור מצדה הוא סיפור קשה בלי ספק.
נהננו ממזג אויר מקסים.
אותו יום היה גשום אז ראינו את הנחלים מתמלאים מים ומפלי מים זורמים לעבר ים המלח.
היה לי כייף של יומהולדת!
גם חנוכה עבר,
אירחנו בבית את המנשפחה של אבא,
ואת איל אחיו של אורי, שכמו תמיד היה לנו ממש כייף לראות.
אבא ואורי היו יחד בסרט הדינוזאור הקטן שלי.
אוריקי בילה עם חברים,
ובכל יום הדלקנו נרות רקדנו ושמחנו על החג הנרות האהבה וספוגניות...
אתמול,
היינו ביום הורים,
שמחה לספר שרזיתי מנחת.
(לא רוצה להשמין, אפילו לא מנחת..)
הנסיך שלנו קיבל תעודת הוקרה.
על נימוסיו הטובים,
על היותו חבר טוב,
על עזרתו בכיתה.
שמחתי מאד.
הוא חכם ונבון ואין לי ספק שמוכשר.
ויחד עם זאת הוא חבר טוב וילד עם לב ומבחינתי זה עולם ומלאו.
זהו להפעם.
תחשבו טוב יהיה טוב!
אורלי