תשמעו סיפור...
על איך לבנות / להרוס.
בהחלטה של בית-ספר הוחלט לא לתת מתנות לצוות העולות כסף.
ככה לא תהיה עוד הוצאה להורים,
וגם לא תהיה הפליה בן מורים מקצועיים, מחנכים, אנשי צוות, ונותני שירות בבית ספר.
לדעתי כמי שהיתה מורה מקצועית נראת ההחלטה הגונה,
הרי המורה למאלכה אטו ספורט אנגלית או מדעים,.
מתחברים לתמיד מסויים ומשפעים עליו לא פחות ממחנך.
ויחד עם זאת מחנך הוא כמו הורה לילד במיוחד בבית ספר-יסודי.
להורים קצת היה קשה לקבל את ההחלטה,
באחת הכיתות באותו בית-ספר יש מספר הורים מאד מוכשרים,
החליטו לעשות מתנות קטנות לצוות. משהו שיהיה עבודת יד שלהם עם הילדים,
ושיגיד תודה על העבודה של צוות בית הספר.
הוחלט על קבוצת הורים, להזמין את כולם להשתתף בעשיה.
כמו תמיד היה צוות מסויים שעשה את העבודה.
אחת האמהות לקחת על עצה לקנות חומרים,
השניה לרכז את לוח הזמנים,
השלישית להדריך את הבנות (כמו תמיד האמהות הן הפעילות..)
יום אחד שוחחה אמא אחת עם אחרת וסיפרה על המשימה,
האמא האחרת, אמרה ש הרעיון הוא מקסים ואולי כדאי להמין איש מקצוע שידריך,
האמא שלקחה על עצמה את ההדרכה, מיד חשבה לעצמה,
אולי באמת כן, אני הרי לא מקצועית בעיניין.
אני טובה מאד במקצוע שלי, אבל לא בטוחה כאן...
קראה לשאר האמהות, והעלתה את העיניין.
אחת האמהות כל כך כעסה שהיא אמנם הקשיבה אבל מיד הלכה.
השניה אמרה שניתן לחשוב על זה והשלישית... לא כל כך הגיבה.
ברור לי שזה לא בא ממקום רע של האם ההיא,
היא רק רצתה שהשי שינתן למורים של הילד שלה יהיה ראוי.
אבל היו לה המון עצות, אבל היא לא בחרה להכניס לצוות העשיה.
ואז נפגשו האמהות,
הכינו את השי הצנוע.
צחקו שתו קפה, פיטפטו על אהה ודא...
והעבירו להן ערב בכייף.
האמא שהדריכה את היצירה, עברה בין הבנות,
הציעה רעיונות, תקנה טעויות.
והרגישה, שהיא כן שווה.
כן יכולה לקחת על עצמה משימה כזו.
השלבים הבאים קצת התפקששו, בעיקר בגלל לחץ של חודש יוני הידוע לשימצה.
אז אותה אמא-מדריכה לקחה על עצמה לסיים את הפרוייקט.
אני מהסיפור הזה למדתי,
לחשוב פעם שניה ושלישית על מה אני אומרת ולמי.
לא להמעיט מערכו של מי שלוקח על עצמו משהו.
אף אחד לא יקח על עצמו משימה שהוא לא חושב שהוא יכול לעמוד בה.
למדתי, שגם כששמהו בטוח בעצמו, אפשר לערר את הבטחון שלו,
ואנשים שלהם בטחון בכוחות של משהו יש ביכטולתם להחזיר את הכוח לאחרים....
קצת חפרתי,
רק אספר שהאם המדריכה בסיפור הזה היא אני.
זהו,
תחשבו טוב...
יהיה ממש טוב!!
אורלי.
ועוד דבר שנוכחתי בו שוב,
למרות שידעתי את זה תמיד...
אני הכי טובה כשאני פועלת בלחץ זמן.
הלחץ מוציא את הטוב שבי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אמא של אוּרי
